בנות סימו לב!!!!!

סרקתי עבורכן את התחלת הספר "הילד שבך" של לוצ'יה קפצ'יונה ספר, שאני ממליצה לכן בחום לקרוא את כולו ומה שסרקתי יתן לכן טעימה קטנה ממנו מצטארת על איכות הסריקה - יצאה לא משהו אבל זה המקסימום שהצלחתי להשיג זה בקובץ של אקרובט 8.1 אם אינכן מצליחות לפתוח קרוב לוודאי שהאקרובט שיש לכן לא מעודכן וצריך לעדכן אותו מצרפת לכן את הקישור לקובץ: http://www.f2h.co.il/248895899 הקובץ כבד יחסית ויכול לקחת זמן להוריד אותו שבת שלום שחף

קראתי פה ושם... אני למשל מאוד פוחדת להתחבר לילדה שבי. בחג השני התארח אצלי אחי הביולוגי שקטן ממני בשלוש וחצי שנים. שגרם לי לט'. שנים- יש ביננו נתק. וכעסים ושנאה לא פתורה מילדות. כילד (כאחות גדולה) אני שנאתי אותו ממש. והוא סבל ממני. נאלצתי לשמור עליו מגיל מאוד קטן- בגיל חמש ככה אימי כבר היתה משאירה אותו לטיפולי. ממש נאלצתי לעשות את הבלתי אפשרי. ועשיתי. אבל לא עשיתי את זה מאהבה אלא מכפיה כי הוכרחתי לשמור עליו שאמא בעבודה. וכמובן נאלצתי לספוג את כעסה של אימי אם משהו לא היה כשורה בבית( בד"רכ בגללו. והוא לא היה שומע בקולי בכלל מלכלך, שובר הורס. הייתי משתגעת ממנו איך הוא לא לומד לקח איך הו לא מפחד ?כי אח"כ שנינו היינו חוטפים על זה מכות בנסף לכל שאר הדברים. אני תמיד הייתי האחראית והבוגרת שיודעת לעשות דברים בבית, לסדר,לטפל לשמור ולהיות אחראית. אבל הוא היה מן "שד משחת" שאוהב להשתולל. אז שהוא היה אצלנו בחג אחרי שנים של נתק - (יש גם חוב כספי שהלווה לפני מס' שנים ולא החזיר ונאלצנו לשלם במקומו בגלל איום הוצ' לפועל) נדמה היה "שסלחנו" גם על החוב. אבל אז הוא אמר ככה ליד כולם איזה אחות רעה הייתי שהוא זוכר שכשהיינו ילדים הוא ישב בשקט במטבח ואני באתי סתם ככה ובעטתי בו. ואז נפל לי האסימון שכל "החוב הכספי" הזה שאגב, אניו מוכן להחזיר עד היום הוא בעצם מן נקמה בי על השנאה הלא פתורה מהילדות ואכן יש לו הרבה מה להתחשבן איתי. כי באמת הייתי אחות רעה אליו וכיום אני מכה על חטא בגלל זה. הלוואי ולא הייתי ילדה בכלל! למה אני צריכה את האשמה הזאת בכלל?? שאגב, אני לא מאמינה שאי פעם הוא יסלח לי עליה. למרות שהייתי ילדה אבל מנקודת מבטו הייתי "הגדולה", הסמכות שאחראית עליו, האמא המחליפה. ובמקום לתת לו אהבה, רכות אימהית שהיום אני נותנת לילדיי בשפע נתתי לו שנאה. אני כל הזמן חושבת- למה הייתי צריכה לשנוא אותו בכלל?? מה הוא כבר עשה לי?? למה כילדה לא חשבתי על התוצ' ולא התאפקתי לשמור אתת רגשותיי לעצמי?? כיום כמבוגרת אני יודעת איך להתנהג עם ילדיי וגם שאני כועסת עליהם אני משתדלת לשמור את הרגשות בפנים חזק כדי לא לגרום להתפרצות. אני יודעת היטב מה תוצאותיה של אלימות ויש לי מנגנוני הגנה חזקים מאוד מפניה ואני מאוד מודעת וחושבת המון. אבל כילדה לא ידעתי איך להיות אמא, לחשוב קדימה, לחשב. והנה, עכשיו אני צריכה לשלם את המחיר בדמות שנאתו של אחי הקטן אליי. ממש לא הייתי רוצה לחזור לילדה שבי. ממש לא. סליחה, סמויה

סמויונת להתחבר לילדה שבך זה לא אומר לחזור להיות ילדה שהיית במלוא מובן המילה את תמיד תישארי בוגרת עם יכולת לחשוב ולשים לעצמך גבולות אך הילדה תמיד חייה בך, בין אם את רוצה בכך או לא לפעמים היא כואבת וכועסת ולפעמים היא שמחה ועליזה לקבל את הילדה שבך זה להיות מודעת למגוון הרגשות הללו שקיימים בך לא להתאלם מהם, לאפשר לעצמך להרגיש ולקבל את עצמך עם כל הרגשות שקיימים בך ברגע שאת מקשיבה לרגשות הללו ויכולה לקבל אותם את יכולה להפוך להורה של עצמך יש בך גם את החלק של הילדה הפנימית וגם את החלק של ההורה הפנימי ואחד התפקידים של ההורה זה גם לשים לילדה שבך את הגבולות ולא לאפשר לעצמך, בין היתר, לפגוע באחרים להיות מסוגלת לבטא את מה שאת מרגישה מבלי לפגוע רק חשוב שהגבולות לא יהיו נוקשים מדי ולא ישתיקו את הרגשות של הילדה הילדה שבך עברה הרבה דברים כואבים זה לא דבר טבעי שהילדה תטפל במישהו היא לא אמורה לדעת להיות אימהית היא זקוקה לכך שיטפלו בה ויגנו עליה ולכן זה טבעי שהיא תכעס ותתמרד אז לא היו לך הורים שטיפחו אותך והגנו עלייך וזה הדבר שהיית זקוקה לו היום את יכולה לתקן את זה ע"י כך שתטפחי ותגני על הילדה שבך ע"י כך שתקבלי אותה עם שלל רגשותיה שתאהבי אותה ותתמכי בה היא חייה בתוכך והיא זקוקה לך!

לסמויה היקרה סליחה שאני מתפרצת בפתאומיות. לא היתי כאן זמן רב אבל אני מקווה שאת זוכרת אותי... קראתי את מה שכתבת והרגשתי צורך להגיב כי יש לי תחושה של בלבול עצום ואי צדק כלפייך. יקירתי, את בכלל לא היית אמורה לשמש בתפקיד אמא שלו ולכן אין לו שום זכות לכעוס עלייך. כיום הוא אדם מבוגר וצריך להבין שמי שפגע והזניח אותו הוא הוריכם ולא את. הם היו אחראים עליכם והם הטילו את האחריות עלייך- וזה היה תפקיד גדול מאוד, מעל מידותייך,שהוא לחלוטין מעוות. חוץ מזה מה איתך? בתור ילדה גם את היית זקוקה לאמא... תחשבי על ילדה קטנה שצריכה לשאת בעול כזה כשהיא בעצמה צריכה לגדול ולהתפתח. זה היפוך תפקידים מזעזע. וכל הסיפור כואב מאוד לשמוע. גם לי קשה לחזור אל הילדה שבי. גם לי יש כל מיני עניינים עם אחי וההורים שלי השתמשו בו כדי לרדת עלי.. בקיצור- הסיפורים מוכרים ועצובים. אבל אני איתך ומקווה שתביני שאת לא אשמה בכלום... מאי