בין תקוה ליאוש
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
יומיים של לבד ,של יאוש ,של אי ידיעה איך להמשיך של מה יהיה ,מחשבות על איזה אדם אני בכלל ומה עושה דבר כזה לילדה בת 10 שרואה יום אחרי יום את המוות בעינייה איזה אדם נהייתי אחרי 24 שנה כמעט של הדחקה וכל זה על מנת לשרוד ואיזה אדם אני היום ,אמא לשלושה ילדים שהם כל חיי ובכל זאת אשה לא מאושרת שעשתה בחירות שלא הטיבו עם חייה בחרה בן זוג לא מתאים ,בחרה להתבודד ולא להיות במגע עם אנשים ועכשיו כמעט ולא יודעת איך,אשה עם עצב גדול בלב שמופיע גם סתם כך בלי שום סיבה (אולי בגלל שהוא כל כך גדול) אשה ילדה שצריכה חיבוק שצריכה שמישהו ישמור ויגן יעטוף ויאהב אותה כל הזמן. רציתי ותכננתי לספר היום את סיפורי בלי להשאב לכאב ,לספר כאילו היה רק סיפור ואני ,אני בקושי מצליחה לומר משפט וכמו דומינו אחד נופל והשאר הסטוריה ובכלל איך אפשר לספר על ילדה בת 10 שמישהו כל גדול שוכב עליה ,שוכב והורג אותה קורע את גופה לחתיכות קטנות ולא משאיר כלום בנפשה מלבד את חותמו ,וככה יום אחרי יום. והיום ממרומי גילי מנסה לאסוף את חתיכות נפשי ולחברן ביחד לחברן כדי שיוכלו להכיל אותי , אותי הקטנה שמתחננת שמישהו ישמע אותה והיום יש מי ששומע שמחבק שמקשיב שאומר לה שישמור ויגן והכי חשוב לא ינטוש אז התודה כנראה למטפלת שלי שלא מתייאשת ממני ובכל גורמת לי לא לאבד תקווה ומלמדת אותי שגם מתוך הכאב הכי גדול יכולה לצוץ שמחה רות
זה לא מסובך
סליחה
כל כך הרבה כאב במילים שכתבת... כאב שאי אפשר יותר להדחיק שאי אפשר לנעול אותו בחזרה במעמקי נפשך אני אספר לך משהו על סיפור שלא מרגישים את מה שעומד מאחוריו סיפרתי את הסיפר מספר פעמים למספר מטפלים בלי להיות מסוגלת להתחבר לרגשותי כאילו היה סיפור על איזו ילדה אחרת - לא ממש עלי אגיד לך את האמת - לא היתה בכך הרבה תועלת לא יכולתי להתקדם לשום מקום כל עוד לא הצלחתי להרגיש את כל הכאב שטמון בתוך המילים שאני אומרת רק סיפור שנושא בתוכו את כל המטען הרגשי שבו יכול בסופו של דבר להביא להחלמה מכיבן שמה שחשוב זה העיבוד הרגשי של הטראומה והוא לא יכול להיעשות כל עוד המילים לא מחוברות לרגשות והבחירות שעשית... אף פעם לא מאוחר לשנות אותן תמיד ניתן לבחור מחדש ניתן ללמוד להתחבר לאנשים ניתן ללמוד לאהוב מחדש מחבקת את הילדה העדינה והכואבת שבך ילדה שסבלה כל כך הרבה ועדיין סובלת... שחף
איך לשנות ? מחפשת את התשובות ולא מוצאת עושה את הדרך שעוברת דרך הראש והדרך שעוברת דרך הלב קשה ומפרכת אני יודעת שאפשר לבחור מחדש אבל אני פוחדת ,פוחדת שלא אצליח והכי מכל שאשאר שוב לבד להתחיל מחדש עם 3 ילדים,להכיר אנשים חדשים ,לחפש מישהו שיאהב אותי האמיתית מאוד קשה ואין לי מושג איך להתחיל ומה לעשות. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לקחת החלטה כרגע ולעמוד בה אני צריכה עוד זמן ,מן ללכת לטיפול להרגיש מוגנת ונתמכת לספר ולהוציא אותה (הילדה)מתוכי כדי שאני (האישה)תוכל למצוא את עצמה, ואת האומץ להתחיל מחדש. רות
