אוףף קשה לי

מתוך "ימי התום" של ריטה.. "...אז מה מחבר בסופו של דבר שני אנשים יחד צל חלומות, משקל העבר משא של בדידות ופחד אני עייפה מלכסות יותר עייפה מלרדוף בין הברירות לשלם ולוותר אני אשלם עד הסוף זמן שנשאר ואין רחמים אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי זהו כל מה שיש..." דמעה

דמעה. נסי להתמקד ב'מה מחבר בין 2 אנשים - (משא של בדידות ופחד..)' אם תסכימי, שולחת לך חיבוק מנחם,מרגיע ו..אולי מעודד? יודעת שיותר קל לומר זאת למישהו אחר ותמיד זה נשמע כקלישאה אבל זה נכון - תמיד, כל עוד יש חיים - יש תקווה. 'בואי נפזר את מסך הערפל'...

שולחת לך מעט תקווה http://img2.tapuz.co.il/infinity/Thumb/flx2123820_20071221754274728.jpg כי אי אפשר לחיות בלי תקווה החיים יהיו חסרי טעם אם לא תהיה בהם תקווה שחף

אז זהו שאין תקוה כשהייתה תקוה היא איכזבה אותי שוב ושוב עכשיו באמת וויתרתי לא מצפה לכלום לא מקוה לכלום פשוט נגררת מיום ליום... מחכה רק שיגמר כבר דמעה