טיפול

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

12/04/2009 | 17:10 | מאת: רות

מחכה שיעבור ,רוצה להריץ את החיים קדימה אולי עוד קצת והכל ירגע . הייתי בטיפול ולצערי התפרקתי לגמרי ,הרגשתי כמו מטומטמת לא יכולתי לעצור לא יכולתי ללכת ,כל כך רציתי להשאר אבל........ היא שאלה אותי מה אני צריכה ואם זה חיבוק אז היא פה בשבילי וידעתי ידעתי שאסור לי "לקחת" כי אין לי גבול ואני צריכה וצריכה והכל צורב אותי והכל כואב לי ,מחזיקה בקושי אני יודעת שאין ולא יהיה מישהו שיאהב ללא תנאי וללא תמורה וידעתי את זה כל חיי כמעט וכשאני מתחילה לחשוב דרך הלב זה מה שקורה אני חייבת לחזור לעשות הפרדה לא לצפות לא לבקש ולא לקחת אם מציעים לי קצת כי הרי זה לא מספיק לי וכזו אני . אני רוצה שקט רוצה להחבא רוצה שמישהו ישמור עלי רוצה שיאהבו אותי אין לי כח החג יהרוג אותי המטפלת שלי אומרת שזה בבחירתי האומנם? הלילות ללא השינה הבדידות זה משהו שבוחרים? אולי כדאי שאפסיק את הטיפול הזה שגרם לי לצפות או לחשוב שאפשר גם אחרת

12/04/2009 | 17:25 | מאת: ש.

אפשר לבחור איך להתייחס לדברים, לנסיבות, שאותן אי אפשר לשנות. השליטה שלך היא על הדרך, שבה את בוחרת להסתכל על העולם. ובעזרת טיפול ועבודה (לא קלה בכלל, אני יודעת) - משיגים אהבה עצמית שיש לטפח אותה (גם אחרי סיום הטיפול), יומיום ואפילו רגע- רגע (זה כל הזמן בחירה מחדש) ורק אז אפשר לצפות מאחרים שיאהבו אותנו. בהצלחה.

12/04/2009 | 18:49 | מאת: ...

כל המטפלות אותו זבל, מניסיון. אל תאמיני.

12/04/2009 | 19:06 | מאת: שחף

ממש, אבל ממש לא!!!!!!!!!!!!!!!!!! מניסיון....

12/04/2009 | 20:19 | מאת: שחף

אני כל כך מבינה את הקושי שלך זוכרת את השנים הראשונות של הטיפול שלי עד כמה הכל היה מציף ושום דבר לא מספיק ורוצים עוד ועוד ונראה אפילו שאולי עדיף בלי אולי עדיף לא לקבל בכלל מאשר לקבל קצת ולרצות עוד ועוד אבל זה לא נשאר ככה לנצח כשיש מי שבאמת איתך ומי שבאמת נותן מכל הלב לאט לאט לומדים לווסט את הרגשות לאט לאט נבנים הגבולות והחלל האין סופי הזה מתחיל להתמלא זה לא קורה מהר זה תהליך ארוך והדרגתי אבל זה קורה בסופו של דבר אל תאבדי את התקווה כי באמת אפשר גם אחרת אפשר ללמוד לאהוב את עצמך אפשר ללמוד שמגיע לך שיאהבו אותך אפשר ללמוד לקבל ולהנות מזה צריך רק להאמין ולהיאחז בסבלנות ואז הכל יהיה אפשרי!... שחף