לאידה-אור הנפש היקרה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כותבת כבר כאן כדי לא להיעלם שם למטה.. כתבת על התחושה הפנימית של הלבד וזה אכן כך גם עם אנשים. כי פשוט לא מרגישה שייכת בשומקום. ואולי זה מה שהביאני לכאן... הבדידות השולטת והחונקת שכבר לא יודעת מה מקורה. כמה שנים של טיפול צריך כדי להגיע למקום אחר? מפחדת!!!!!!!!! מפחדת שאין לי ריפוי ומפחדת לנסות שוב ולהתאכזב ולאבד את התקווה, שאולי כבר אבדה... שיהיה לך שבוע טוב.
טל יקרה את לא ישנה עכשיו??? מצטערת על הלבד בדידותך זועקת מבין המילים, אין סיבה שזה ישאר כך לעד טיפול צריך לעזור לך להתרומם, להפוך את הטראומה כמשהו שעברת...., משהו שקיים ואפשר ללמוד לחיות איתו...להתמודד עם הכאב והקושי, ולא להפך כמו שהשמש זרחה הבוקר וכך יהיה גם מחר.... כך הבדידות ודברים אחרים שנראים בלתי אפשריים - יעלמו, תאמיני אף פעם אל תאבדי את התקווה והאמונה! תנסי להרגע...לנוח... הזרימי מחשבות חיוביות והכנסי לשנת חלום נעימה ומפנקת מחר.....תזרח השמש איתך אידה
רק לומר תודה... מנסה ליישם. מקווה להצליח.. (חבל שאי אפשר להזריק תקווה ומחשבות חיוביות...) ממש תודה על התמיכה והעצות הטובות. שיהיו לך ולכולן - רק ימים טובים!
