אוףףףףףףףףף
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אוףףףףףףףףף עד מתי? הלכתי מיוזמתי לטיפול ,כדי ש"הסוד"לא יהיה סוד וסיפרתי וחשבתי שזה יספיק לא אני רוצה עוד,עוד לספר ולדבר ולדבר ולהקיא עוד עוד ע שהכל ישטף ממני החוצה ,אף אחד לא מבין כולל המטפלת שלי שחושבת שמשיחה על הנושא הזה שוב אני צוללת למקום שאין חזרה ממנו המטפלת ,אדם זר היא היחידה שיודעת כך שהסוד נשאר סוד לגבי אלה שחולקים את חיי . אין לי כח אני רק רוצה שיחבקו אותי כמה עלוב רות
המילים שלך כול כך מובנות
רות יקרה אני לא רואה שום דבר עלוב במה שאת מרגישה! לרצות שיחבקו אותך, שיהיו איתך בלי מילים זה רצון כל כך מובן כולנו זקוקים לחום, לאהבה, להבנה ולתמיכה ולפעמים אין כוח למילים וזה לגיטימי במיוחד שאת מדברת בטיפול וכנראה שלא נשאר כוח בשביל לדבר גם במקומות אחרים אני מאמינה שלכל דבר דרוש הזמן שלו כשתהיי מוכנה לכך נפשית כשתתחזקי מספיק אני בטוחה שבשלב מסויים את רגישי שאת מוכנה להתחיל לדבר גם מחוץ לטיפול בנתיים כנראה עוד לא הגיע הזמן ולגבי הצורך לדבר עוד ועוד בטיפול אני אישית מאמינה שזה כן חשוב מאמינה שחשוב להוציא מתוכך החוצה את כל מה שהצטבר בפנים במהלך השנים כדי שהפצע יתרפא צריך קודם כל להוציא ממנו את כל המוגלה אבל במגביל צריך גם לדעת לשמור על עצמך לדבר במינונים כאלה שיאפשרו לא ליפול לתהומות עמוקים מדי לשלב בין פגישות עמוסות רגשית ופגישות שמחזקות ומחזירות את הכוחות הנפשיים לדאוג לכך שהקצב לא יהיה מהיר מדי כל פעם לשחרר עוד קצת ועוד קצת ולא הכל בבת אחת כך שלא תוכלי לעמוד בזה היתי רוצה לשאול אותך משהו... אם זה בסדר מבחינתך... כשפנית למטפלת שלך, ביררת אם היא מטפלת בנפגעות? אני אגיד לך למה אני שואלת... הגישה שלה לגבי השיחות על הנושא נשמעת לי מוזרה במקצת...
,היי שחפונת נכון המטפלת שלי לא מתמחה בנפגעות תקיפה מינית לי אישית יש בעיה עם פסיכולוגית(ניסיון מר) ולכן בחרתי לעצמי סוג טיפול אחר (קניסולוגיה) הייתי אתמול בטיפול וכן קיבלתי את מה שהייתי זקוקה לו מאוד ואני יודעת שאני היום רות שונה מאוד ממה שהתחלתי את הטיפול א הטיפול עוזר . קשה לי מאוד כי הלבד שלי הוא ענק ולפעמים כשאני לבד מידי אני רואה רק שחור מול העיניים והכל הופך קשה וריק. שאלת השאלות מה עושים איך שוברים את המעגל הזה איך ? אני נשואה אבל כשעשיתי בחירה,בחרתי לעצמי בן זוג שלא מסוגל להיות איתי לא פיזית (חוזר מאוחר ועובד גם בסופ"שים) ולא ריגשית וכמובן שאינו יודע דבר על הפגיעה ההקאות התחושות הצורך הגדול הזה שמישהו יחבק יקשיב או סתם יהיה לידי וישמור . כך שלפעמים אני נרגישה שידי כבולות רות
רות יקרה כל כך ברור...הצורך בחיבוק כל כך לא עלוב אני מצטערת שכך את מרגישה, שכך את מרגישה בטיפול.... נשמע שאין מי שיקשיב , מי שיבין, מי שיכיל את כל הכאב את כל מה שעברת ואת נותרת לבד ...שוב עם הסוד....הכאב....וכל המתלווה, אם את מרגישה צורך שהכל ישטף....אז צריך לשחרר... וגם אם תצללי...חשוב שיהיה שם מי שאיתך... מחזיק..תומך ...מחבק... שולחת חיבוק אידה
