פוחדת לגדול.....

הכל בגלל בחור שפגע בי מינית, ילדה בת 13 שבקושי התחילה להתפתח מינית - הוא נגע בי בכל הזדמנות בציצים שבקושי בקושי התחילו להתפתח - ואני לא הבנתי מה קורה לי... אינני מאשימה אף אחד אך זו התוצאה- כיום- אני כמו "ילדה" פוחדת לגדול, רוצה להשאר ילדה. אני סובלת מאנורקסיה - הרצון להשאר בגוף של ילדה. שטוחה ולא מפותחת. זה נשמע תינוקי -אני לא כזו, אך אני אחת שמפחדת להתמודד עם החיים. אני עוד מעט בת 20 ומרגישה שהחיים גדולים עלי. היה לי קשה לקבל את המחזור הראשון - הרגשתי קטנה ולא בשלה ופתאום ילדונת בת 13 שנהפכת לאישה ! הירידה שלי במשקל ביטלה את הסימנים האלו שמעידים על גדילה. כשנהייתי בת 18 הרגשתי זעזוע - בגלל שגם לפי החוק חושבים שאני מספיק גדולה ויכולה להיות אחראית לעצמי. ( ויכולה לשבת בבית סוהר אם עשיתי עברה על החוק) אני לא יכולההההההההההההההההההההה! אני עדיין קטנה! חשוב לי להדגיש -בחיי היום יום אני עצמאית ובכלל לא תלותית, אף אחד לא חולם שאלו המחשבות שלי, אך הן קיימות, ואני מנסה להלחם נגדן בכל הכח. כיום אכן אני נראית ילדה בת 15, אך זה לא נותן מענה לפחד האמיתי שלי. אינני רוצה לגדול, אך אנני יכולה להלחם בחוקי הטבע, עלי לקבל את זה! אני רוצה לעשות דברים בחיים שלי, להתחתן, ללדת ילדים - זו תכלית חיי אבל פוחדת! פוחדת להיות אחראית לשלומם של ילדיי , לחינוכם, לאושרם וכן בכל דבר! אני מקווה למצוא את הכח לממש את שאיפותיי בחיי סתם מחשבות...... מחשבות שחיות בתוכי ומנתבות את חיי...

כרגע אני צריכה לצאת אגיב לך יותר בערב כשאחזור מהעבודה בנתיים רק רוצה להגיד לך שקראתי ושאני מאוד מבינה ומזדהה שולחת לך חיבוק אומנם מרחוק, אבל אמיתי, מכל הלב שחף

לא פשוט לחיות את החיים עם הפחד הזה לגדול, לקחת אחריות אני חושבת שמה שיכול זה להתחיל לשתף את האנשים הקרובים במה שאת מרגישה כדי לא להיות לבד מול הפחד הזה כדי לקבל תמיכה לפחות זה מה שאני משתדלת לעשות וזה מה שעוזר לי אני כבר בת 32 והחיים עדיין נראים לי גדולים עלי ואני חושבת שכל עוד את תמשיכי להילחם ברגשות האלה הם לא ישחררו אותך כדי שמשהו ישתרר צריך קודם כל לתת לו מקום לחיות אותו, לעבד אותו ואז לאט לאט יהיה ניתן להניח אותו בצד כל עוד מנסים להילחם עם הרגשות הם מחזירים מלחמה הם מנשארים חזקים ומנתבים את חיינו לכן השלב הראשון זה לנסות להרפות להפסיק להילחם בהם ולקבל כל עזרה ותמיכה אפשרית שחף

בשורה השלישית התכוונתי לכתוב אני חושבת שמה שיכול לעזור

מצטערת לשמוע על הפגיעה, ניפוץ וניצול התמימות, ואת כל כל רוצה להשאר לחזור לאותה תמימות, לתקופה שהרגשת מוגנת, שלא נפרצו עוד הגבולות, מצטערת שאתנאלצת לפגוע בעצמך בכדי ל"היות שם" בתקופה הזו שבעצם נותנת לך בטחון.... האם סיפרת למישהו באותה תקופה? אמא? אחות? דמות שיכולת לסמוך עליה? האם היום את מספרת? או רק שומרת על פסדה שהכל טוב??? אני מברכת אותך על הצטרפותך לפורום ומקווה לראות כאן שתרגישי בטוחה מספיק לשתף, לקבל תמיכה במה שמתאים,בקצב שלך, כאן בשבילך אידה