היי... (אולי קצת טריגר..?)

לא כל כך מאמינה שאני פותחת כאן הודעה חדשה... אני מודה, אני מציצה כאן רק לפעמים, קשה לי לכתוב כאן מכל מני סיבות, אבל לפעמים אני רוצה להתעדכן ולראות מה קורה איתכן... בכל מקרה, אם כבר פתחתי הודעה חדשה בוודאי יש סיבה.. אז מחר יש לי מבחן בקורס נשים ונערות במצוקה. כל הסמסטר הזה לא היה פשוט בכלל, והיו תכנים כלל לא פשוטים בקורס הזה. הרבה הוא לא חידש לי, הכרתי הכל כבר מעצמי או מחברות כאלו ואחרות.. אחד הנושאים שאנחנו נבחנים עליו ושהיה מאוד פופולרי בקורס הוא גילוי עריות. אני מודה, אלו היו מהשיעורים הבודדים שהייתי מרוכזת בהם.. איך אני יכולה שלא? לפעמים רציתי לקום ולהסביר להם כמה דברים ממקור ראשון. ולפעמים השאלות שעלו בכיתה פשוט שיגעו אותי.. לא יודעת למה בעצם אני כותבת את זה כאן עכשיו... אני הרי כבר איזה שנתיים לא כתבתי כאן, וגם כשכתבתי זה היה מעט מאוד. פשוט ידעתי שאני לא צריכה להסביר כאן הרבה. מספיק שאני כותבת שמחר יש לי מבחן על הנושא הזה ואתן יכולות להבין.. מוזר להיבחן על זה... לא יודעת... אני נמצאת במקום כל כך אחר בחיים שלי, עובדת כל כך קשה על עצמי.. כל כך משתדלת לא להתייאש, להאמין בעצמי... ולהאמין שאני יכולה לשים את זה בצד. לא מאחורי כי זה תמיד יהיה חלק ממני, אבל בצד, בלי שזה יפריע יותר מידי בחיים. רוצה להאמין שזה כבר בצד, שזה כבר לא משפיע כמו פעם, שלא כל דבר מקפיץ אותי. לפני כמה זמן, שבועיים או שלושה, דיברתי במסנג'ר עם מישהו שיצאתי איתו לפני שנה בערך. זו הייתה הפעם הראשונה שלא שנאתי את עצמי אחרי שנתתי למישהו טיפ טיפה להתקרב. פעם ראשונה שהרגשתי טוב ואפילו האמנתי שמגיע לי... אבל זה לא ממש התפתח לשום מקום.. כשדיברנו במסנג'ר לפני שבועיים או שלושה נכנסו לשיחה רצינית כזאת.. ואמרתי לו שאני כל כך רוצה למצוא בן זוג, שזה כל כך חסר לי... ושאני מפחדת שזה בחיים לא יקרה לי.. ומפה לשם אמרתי לו שאני דואגת להרחיק את כולם. ואז הוא שאל למה זה קורה... וזה כל כך מעצבן אותי. הפחד הזה, כל המעצורים האלו... זה מבחינתי השלב הבא, לדעת קצת לשחרר את המעצורים ולא להימנע כמכל מגע שהו רק בגלל שזה קצת קשה לי... וואוו... קצת נשפחתי כאן... ועוד יחסית לזה שאני לא ממש כותבת כאן... כנראה שהייתי צריכה את זה.. וממש לא מצאתי מקום אחר לכתוב בו... תודה למי שקראה עד כאן, וסליחה על ההתפרצות...

דברייך נוגעים ללב.. בהחלט ידעתי על מה את מדברת, עם תחילת המכתב.. מתפללת בשבילך שתמצאי את הכח לעבור את יום המחר, בהצלחה.. (נפשית) ומחזקת אותך מרחוק.. שולחת לך מלאך לבן.. טוב ועדין כזה.. עם כנפיים שלמות :) שיעזרו לך במעוף, שאת כל כך רוצה..

כנפיים יקרה אני מאוד שמחה לראות אותך כאן שמחה שאפשרת לעצמך לבוא ולשתף אני כל כך מבינה את מה שאת מרגישה בקשר לקורס הזה הלימודים שלי רווים בנוסעים מסוג זה רק שבמקום מבחנים יש לי עבודות ואז אני צריכה לכתוב גם על ההיבט האישי ושם אני יכולה להביע את כל מה שלא מתאפשר לי להגיד מול כל הכיתה אני מניחה שהמבחן לא יהיה קל עבורך רגשית אבל אני בטוחה שאת תצליחי בו יותר טוב כל אחד אחר בגלל שאת יודעת כל כך מקרוב במה מדובר! ולגבי הקושי לאפשר את הקירבה.... אני מאמינה שעצם הרצון שלך בקירבה זה כבר שלב חשוב ואת כבר יודעת שזה אפשרי כי פעם אחת כבר אפשרת לעצמך והרגשת שזה מגיע לך לכן אני מאמינה שתצליחי לאפשר זאת לעצמך גם בהמשך בהצלחה לך במבחן היום! ואשמח אם תשתפי איך היה.... שחף

בכל פעם שאני רואה שאת עוצרת כאן פותחת הודעה ומשתפת... אני כל כך שמחה, ואז... מתגעגת עד לפעם הבאה... אז אל תרגישי לא נוח או מתפרצת חלילה לצד הדברים הטובים...כמו הלימודים, התנסיות חדשות יש הרבה התמודדיות לא קלות קורסים שמלמדים את החויה הקשה שלך ואת מרגישה....ואולי לא...שם כל התמודדות כזו מלמדת וגורמת לצמוח.... למרבה הצער מהכאב כך מהלימודים וכך ההתנסות שלפני שנה (תוכל להוביל לזוגיות), את אמיצה ועקשית לא מוותרת ומשיגה מה שאת רוצה ומחליטה... זכרי זאת!!! קבלי מכך את הכח להמשיך ולצמוח... רק כך הכל יגיע אני מאמינה בך מקווה שגם את אידה