מאז שנעלם לי המדליון עם,

התמונות של הבן שלי אני לא מרגישה שלמה חסר לי כל כך זה תמיד היה לי על הצואר ואני מחפשת כל פעם באינסטינקט אם זה נמצא וזה לא אני יודעת שהוא לא נמצא אבל השרשרת נתנה לי אשליה שהוא איתי ועכשיו אני מרגישה שזהו אין וגם חודש הבא זה שוב התאריך אני לא יכולה להמשיך לא טוב לי אני שוב מתפרקת גם אין לי את העבודה בחוג הפסיקו לי מאבדת אחיזה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע לייייייייייייייייייייייייייייייייי

את כתבת לא מזמן, שזה שהמידליון הלך לאיבוד כנראה מהווה סימן לכך, שהגיע הזמן להרפות, להיפרד, להמשיך הלאה בחיים ואני חושבת שזאת חשיבה מאוד נכונה מה שאבד לא ניתן להחזיר וחשוב להמשיך הלאה לאחר תקופת האבל תקופת האבל שלך כבר נמשכת זמן רב מדי אח הדברים החשובים זה לדעת להרפות ואני חושבת שעכשיו יש לך הזדמנות לכך ולגבי החוג ראיתי בלוחות לא מעט הודעות שדרושים מדריכים לחוגים אגב, מה קרה? למה הפסיקו את החוג?

קשה לי להמשיך הלאה שחף כי כל העבודה עם הילדים מחדדת את הכל כמו שזה ממלא זה גם מרוקן היום הגננת שמה להם שירים הם מתחילים לדבר על המשפחה והשירים היו על אמא מיותר לציין אייך הרגשתי גם מהצד של אמא שאין וגם מהצד של אמא שהייתי והמדליון מצאתי אותו ביום שישי עשיתי ניקיון בחדר והוא היה מתחת לארונית הוא נפל כנראה אז ולגבי החוג ההורים רוצים פעילות יותר מיוחדת למרות שעשיתי פעילויות טובות והילדים שיתפו פעולה ההורים לא אז בזה זה נגמר ושוב חזרתי לתקופת ההתגלגלות ואני מסתכלת במה שנתת לי אז הקישורים הבעיה היא תמיד השעות שחופפות