אתמול בדרך לעבודה,

באוטובוס עלתה מישהי עם עגלה כמו שהיתה לבן שלי שהספיק לשבת בה פעם אחת קניתי לו אותה חדשה איתה גם לקחתי אותו לאותה פגישה ארורה שבסופה נאלצתי להפרד ממנו צהרים רגילים של לנסוע לעבודה וכל היום כבר היה אחרת הקו הדק הזה שאני מתמודדת איתו כל יום עם הילדים שבצהרון עם הילדים בחוג כל יום זה נכנס בי כמו סכין המילה אמא אין לי כח נפשי כבר

אני צריכה טיפול היום לקחתי את כל האוכל וזרקתי אותו לפח בחוץ קשה לי להתמודד עם אוכל בצלחת ובכלל

חבל לכעוס אל אצמך למרות שאני יודעת שאצלי המון פעמים זה אותומיתי מחר יום חדש וצריך שוב לנסות להתמודד לא מבטיחה שזה יצליח אבל אולי

אני גם כבר תקופה די ארוכה רוב הזמן מתקשה לגעת באוכל במיוחד אוכל מבושל אפילו עד כדי כך שלא מצליחה לזרוק אותו מהמקרר כבר חודש או יותר עומד לי במקרר אוכל שצריך לזרוק אותו כי הוא התקלקל מזמן ולא מזמן מת לי תוכי אחד כי שכחתי לתת לו אוכל יותר מדי זמן והוא נשאר בטעות בלי אוכל בכלל מזל שחתולים יודעים לבקש ממני אוכל כשנגמר להם

גל ושחף יקרות אני מצטערת על החיבור והקונטציה שמתקשרת לאוכל, ובעצם ממשיכה ופוגעת בכן עד היום, חשבתי רבות לפני שהגבתי לכן , נושא הפגיעה והאוכל, בנות רבות בטיפול העידו כי נפגעו מאביהן ולצד הפגיעה אבא היה המבשל והייתה התעסקות רבה סביב האוכל, כך שנושא האוכל הפגיעה התחברו תמיד יחד, וחשבתי על החיבור , אבא שדואג מטפל מאכיל, אוהב וגם פוגע, צד נוסף של יצרים וצרכים שמתחברים יחד, ושוב אצלכן זה ממשיך ומתערבב אהבה ושנאה , משיכה ודחיה, גורם לכן בלבול רגשות מעורבים, ביחס לאוכל...... ביחס לאבא....... מחזקת איתכן אידה