סמויה שבת שלום לך מה שלמכם ?

איך הבנים ? ואיך הבעל ואת? מקווה לבשורות טובות המשפחה שלי באשקלון התפזרה ואין קשר אחד בחדרה והשאר בדרום נתיבות ואשקלון . מחבקת חזק חזק ושוב תשמעי לפיקוד העורף הפחד שלך מובן לי יקירה אוהבת מחזיקה אצבעות שהכל יהיה בסדר במהרה שבת טובה לכם

יקרה שלי, שבוע טוב!! אמן על כולנו ועל כל עם ישראל!! תודה על התעניינותך.. מאחלת לכל בני משפחתך שבדרום שהכל יהיה בסדר, שיהיו חזקים ובעזרת השם כולנו נצא סוף סוף מהסיוט הכפוי הזה!! נסענו לשישי שבת למשפחה בראשון. עכשיו חזרנו משם. עולם אחר... ניצלנו כל רגע. כך כך פינקו אותנו- במטעמים כיד המלך, הקיפו אותנו בחום ואהבה יצאתי משם "בדמעות". לא רציתי לחזור. פחדתי! וזה משליך אותי הישר את הילדות שלי- איך כמו אז רציתי להישאר - "שם" ולא לחזור "לתופת" שבבית. את שוב ילדה קטנה וחסרת אונים שלא רוצה לחזור הבייתה אבל גם לא יכולה להישאר כי תמה תקופת האירוח. מוצ"ש- הפך לסיוט ארור וכמו ילדה התפללתי שמחוגי הזמן יעצרו ותישאר פריז על התמונה שאני בסלון שם מתפנקת ונהנית.. אך תשאלי איך סמויה התנפלה "בחזירות" על המקלחת שלהם... חצי שעה תמימה ניצלתי שם... בד"רכ אני לא אורחת "חזירה" ונצלנית ותמיד משתדלת להתנהג באיפוק. אבל הפעם, ברגע שנכנסתי למקלחת לא רציתי לצאת משם.. עוד חפיפה ועוד אחת... כאילו ולא ראיתי מקלחת בחיים שלי! אח"כ דודה שלי ואני נכנסנו כמלכות לחדר האיפור שלה והתמרחתי והתגנדרתי כמו ילדה קטנה כולה בשביל לצאת לפארק! אבל הייתי חייבת את זה! אה.. ודודתי היקרה, אחות של בעלי החליטה לפרגן לי בזוג נעליים יקרות במיוחד שעלו לה לפחות 1500 ש"ח בעונה. לבשה אותן פעם אחת ונתנה לי אותן היום כמעט במתנה כי אני לא נצלנית ולא הסכמתי לקבל אז התעקשתי לתת לה סכום סמלי בעדן בכל זאת, זוג מגפיים מעור מדהים של עד הברך של מותג יוקרתי שבאות עלייך בול עם סקיני ג'ינס... והן יושבות גם עליה מדהים.. חמודה! אני לא הייתי מוותרת...נתנה לי למדוד אותן ושהיא ראתה איך אני מזילה עליהן ריר היא התעקשה לתת לי אותן וגם נשבעה שאבדה לה הקבלה שלהן. אבל אני בכ"ז התעקשתי לשלם סכום מועט כלשהו . ו..הנעליים שלי!! קפצתי משמחה! זה עשה לי את היום. זהו בינתיים, מקווה שסמויה תזכה לנעול את הנעליים האלה בבטחה.. בחודש הבא מתוכנן אירוע.. אני מתה לשמוח בהן!!

איך סמויה נהפכה לרד"ר אנושי: ההחלטה לצאת מכאן לשישי-שבת לא הייתה קלה כלל וכלל. בכ"ז, זה דרש מאיתנו אומץ רב להתרחק מן החדר המוגן, לעלות לאוטו ולנסוע בתוך העיר המטווחת לכוון היציאה. לא החלטה של מה בכך שגזלה ממני המון מתח ואנרגיות. ברגע שהייתי בחוץ עם המזוודות והילדים בחוץ החוורתי כסיד! פחד איום. איך אתגונן בלי הממ"ד! בעלי העיר- כמה את חיוורת! חשבתי, הלוואי ואוכל להלביש ל עצמי מיגונית וללכת בחוץ.. לפני כן, כל בוקר יום שישי, תחושת בטן אותתה לי, שאמנם כל היום הם לא יירו עלינו אבל!!! יש לסמויה תחושה קשה שהחל משעה 16:00 לקראת סמוך לכניסת השבת הם ייתחילו לירות עלינו גראדים. זה בטוח יקרה בשעות אילה! שעה שיהודים יקרים חוזרים מבתי הכנסת לארוחת השבת. "מה את מקשקשת דברים הזויים, סמויה נזף בי בעלי מה את דובר של חמאס?!?" אבל אני- הייתי בשלי. וכך עברו השעות ואנחנו- לא מתארגנים ולא זזים. ו..פתאום בשעה שלוש, נוכח תחושות הבטן של סמויה- הרד"ר שחושבת שהיא מכירה את טקטיקות הלוחמה של חמאס קפצה מן הספה והתארגנה ליציאה בשעת שיא. בשעה 15:20 היינו כולנו בחוץ! ואני דוחקת בבעלי קדימה! בוא נברח מכאן שים גז אני מריחה את השעה בה הם יירו. אני באה לעלות לאוטו בשעה הנכונה ו..לפתע הכלב שלנו ברח החוצה.. ומסרב לחזור חזרה כנראה שבעלי שם את המזוודות באוטו השאיר לרגע את השער פתוח והכלב הארור- ניצל את זה ויצא.. והוא לא רוצה לחזור! ואני עם חב' של נקניק מנסה לפתות אותו בחזרה. והוא.. בשלו- מתרחק לו...רוצה להסתובב חופשי בדיונות. הוא היה סגור המון זמן.. סמויה חושבת- אם נתעכב עכשיו לא נספיק, הירי יתפוס אותנו.. אטוטו הרי, כניסת שבת. במזל אחרי עשר דק' בעלי תפס את הכלב הסורר והכניס אותו הבייתה ואנחנו נסענו. כל הנסיעה עד ליציאה אני מתחבאת עם הידיים על הראש... והחיוך חזר לשפתותיי אחרי שעברנו את יבנה. הגענו יחסית מהר למרכז- בשעה 16:10 נסענו די מהר.. והכבישים היו ריקים..ואז.... בשעה 16:30 לערך מתקבל הודעה בטלויזיה על מטווח על העיר שלנו סמוך לכניסת שבת! פגיעה ישירה בבית פרטי מזל- אין נפגעי גוף. כל בני הבית ניצלו ברוך השם. ומייד לאחריה ירי נוסף לעבר העיר שוב... היו כמה נפילות קשות סמוך לכניסת שבת בדיוק ע"פי הערכות סמויה!!! איזה מזל שברחתי בזמן... מקווה שיבוא יום וכל הסיוט הזה יהיה מאחורינו ונצחק על כולנו... אמן!!