היי תור..קצת באיחור...

נכון, הבטחתי לכתוב לפני כמה ימים..ולא ממש יצא לי. אז..ככה, בתקופה שלא הייתי כאן קרו לי כל מיני שיוניים. לטובה ולרעה.. לטובה- כל הסיפור הזה של הפגיעה נעלם לגמרי, הבראתי ממנו ושכחתי ממנו ולא כאב לי יותר והיום למשל אני צוחקת עליו. כמו שריטה קטנה שקיבלתי והיא עברה... ממש כיף. אז נהייתה לי שמחת חיים ו..רכשתי לי חברה טובה בעבודה.. ממש יפה ומקסימה עם גומות חן משגעות משגעות שהיו עושות לי את הבוקר.. והיינו כל היום יושבות ומפטפות בהפסקה ממש נוצרה ביננו אינטימיות עד שחברות אחרות היו מבינות ת'רמז ופוחדות להתקרב אלינו. אני טיפוס של בן אדם אחד קשה לי להתחבר לכמה ביחד.. ולמה אני מדברת בלשון עבר? כי בגלל המצב הכלכלי הפרוייקט שעבדתי בו הסתיים והם נאלצו לפטר אותי. כן, בלב כבד אמנם ואני אקבל המלצות מחו"ל, בונוס שנתי ללא קשר לפיצויים והבטחה לחזור לפרוייקט הבא שיתחיל כנראה באפריל (זה תלוי במצב העולמי). וזהו. עכשיו אני בבית. חותמת אבטלה. מגיע לי 100 ימים.. האמת, העבודה שלי בכלל לא הפרנסה העיקרית בבית אבל בכל זאת אהבתי לעבוד. אבל סמויה לא בטלנית! איך שיגיעו ההמלצות אני מייד הולכת לחפש לי משהו אחר. זהו, לא שהמצב כזה מזהיר בשוק. אבל אני אנסה לפחות לעבוד באופן זמני אולי עד לפרוייקט הבא נראה אם ייפתח. בכל אופן, סיימתי איתם על הצד הטוב ביותר. קיבלתי מכתב תודה מרגש ממנהל באינטל- עכשיו שאני כבר לא שם אני מסירה את החיסיון. כבר לא אכפת לי לומר היכן עבדתי. ועשיתי בהצלחה תפקיד די רציני. אמנם התקבלתי לשם בהתחלה כאדמינית ולא שהיה קל להתקבל היה די תחרות לתפקיד הזה אבל האנגלית של סמויה הוכיחה את עצמה בראיון. כי מדובר באדמינית פרוייקט מאוד גדול.עם הרבה ראש גדול ואחריות. ולעבוד עם אנשי אינטל הביקורתיים זה לא קל בכלל. אפשר לומר שעשיתי תפקיד רציני וכיום הוא נוסף לרזומה שלי. וזה לא רע בכלל. והכי טוב שסיימתי איתם יפה ועל הצד הטוב ביותר ואקבל המלצות. טוב, זה לא מדכא אותי בכלל כי סמויה אוהבת אתגרים חדשים עכשיו אני חופשייה לחפש ולמצוא דברים חדשים שלא עשיתי. אבל ברור לי שבגלל השכר והתפקיד הרציני אם יבקשו ממני לחזור לשם אני אחזור כי כי זאת הייתה עבודה שווה. אבל מי יודע, אולי בכלל מחכה לי משהו אחר?? ואני בכלל לא יהיה מעוניינת לחזור לשם? הכל יכול להיות... בינתיים סמויה שמחה מפני שהיא בכלל לא חיה את הפגיעה כבר- ממש כמו שריטה או מכה בברך שהייתה. עד כדי כך. וכמו שסמויה מכירה את עצמה זה יימשך לעוד כמה שנים. ואז.. יום אחד יהיה ט' ושוב נפילה שסמויה תתגבר עליה בטוח וזה ישתוק לעוד כמה שנים. בכל אופן- הסבל הוא לא נמשך אצלי בכלל. סמויה מנצחת אותו תמיד! זה כולה נמשך שנה רקובה מיום הטריגר הארור הזה עם הפסיכולוגית ההיא.. איך קראו לה.. בכלל? מוזר... שכחתי את השם שלה.. סתם בצחוק.. אבל אני לא יילך יותר לשום פסיכולוגים אני גמרתי איתם לתמיד! בכל אופן, מבטיחה לחזור לתמוך בכוחות שיש לי עכשיו בקרוב.. אז ביי בינתיים יקרה ,ושמרי על עצמך.. ו.. קראתי אותך מס' פעמים אני עוד אגיב.. יום טוב..

קודם כל אני שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב והחיים מחייכים אלייך וכל הכבוד על העבודה שעשית שם! מגיע לך יחס של כבוד! אין לי ספק שבהמשך הכל יסתדר על הצד הטוב ביות ובנתיים יש לך קצת זמן לנוח ולעשות חיים :) שחף

אכן יש לי זמן לנוח... אחרי הכל, עבדתי קשה מאוד. קצת קשה לי עם "החופש" הזה.. אבל מצד שני לא בא לי להעביר את היום בנקיונות ביתי.. כי התרגלתי אחרת. עכשיו אני עם הילדים בבוקר ובצהריים.. מכינה להם אוכל כמו אמא טובה מהספרים... והבן שלי הגדול קצת לא מסתגל לשינוי שאמא פתאום בבית אז הוא החליט לשגע אותי, לעשות דווקא ולריב על כל דבר ממש מוציא את המיץ! לעומת זאת הקטן- הוא מלאך קטן כל כך נעים להיות איתו ולטפל בו... ילד מיוחד! יש לי גאווה ממנו ונחת.. לא מזמן הם היו במיני ישראל- טיול מהגן. בעלי לווה אותי. התקשר אליי משם עם דמעות בעיניים. סיפר לי שבני הארבע השובבים הקטנים השתעממו ובכלל לא עניין אותם מה שהסבירו שם וכל הזמן השתוללו וזרקו אבנים והיו עסוקים בחטיפים.. ואילו הבן הקטן שלנו.. כל הזמן התעניין במה שהוסבר והמדריכה קלטה את זה והצמידה אותו אליה.. אז שהגיעו לכיכר רבין במוזיאון היא העלתה אתו לרמקול והוא לא התבייש "לנאום" לפני כולם על רצח רבין וממש דקלם במדויק כנראה כל מה שלמדו אותו בגן. והוא דיבר כל כך ברור ויפה. אז המדריכה החליטה להתקיל אותו בשאלה: "מדוע הרגו את רבין??" בעלי היה בטוח שזה יהיה קשה לו לענות אם בכלל.אז הוא חשב מעט וענה "כי הוא רצה לעשות שלום עם הערבים!" בעלי מספר שהגננת הייתה רווית נחת וחיוכים ואילו ההורים התחילו להתלחש בינהם בקהל האמת הם היו שם קצת בשוק.. וכמובן גם בעלי. אז ככה זה אצלי עם הבנים. אחד בן טיפוסי שובב והקטן מנוגד לו. האמת עם כל הנחת שבזה זה כל כך פשוט בגלל הנגודים הבולטים בינהם. הגדול לא מפסיק להציק לו וזה משגע אותי... קשה לי איתם..