למה

אתמול בערב די בלי סיבה אבא(הוא לא איש רשע יש לו את העבר שלו) הרים עלי יד ולשם שינוי לרוב אני קופאת או בורחת שאלתי :"למה?" הוא אמר:" אין סיבה" הרבה פעים ניסיתי למצוא משמעות או להבין מה לא עשיתי נכון שדברים קורים אני תהוה עד כמה זה מטמטם אבל אני משום מה תמיד מנסה להבין למה וכמעת אף פעם בדברים שקורים לא מבינה

כואב לקרא אותך , חייבת לחבק את עצמך ולהזכיר ששום דבר לא מגיע לך ולאף אחד אין זכות לפגוע בך את לא אף אחת - את יצור שניברא לעולם הזה ולא היית נוצרת אם לא היית מישהיא חשובה, אהובה, ונחשבת, כמו שאת נוצרת - ולאף אחד אין זכות לערער על כך. גם אם יש לו את העבר שלו אין שום הצדקה שיפגע בך או יגרום לך לפחד מתוך רחמים עליו. עכשיו כשאת מצליחה לצאת מהקיפאון ולהגיב את יכולה גם לדרוש שזה יפסק את יכולה ללכת משם, להתנגד, להתלונן, לפעול באופן שיחזיר לך את הביטחון והאהבה העצמית - לעשות מעשה שימנע את הפגיעה בך האחת היקרה והאהובה ו כך אמר לי פעם איש חכם: "מי שמדכא את האהבה העצמית סופו שיפגע אדם אהוב - בעצמו". שמרי על עצמך - ליז

המילים שלך ממש מחמות את הלב הלואי ומה שאת אומרת יהי אפשרי

אחת יקרה אם אבא הצליח לענות "בלי סיבה" יש סכוי שתוכלי לדבר איתו? שתוכלי ליזום שיחה? לשתף במה שאת מרגישה....הרגשת....מה את חושבת? אולי תביני יותר? אולי הוא יבין? אני מצטערת שכך.... אולי זה יתאפשר ויפתח דלתות חדשות? אידה

האמת מנסיון של לא מעט שניים מה שהצאת לא אפשרי אני נוראה לא רוצה להוציא אותו כרשע יש לו מספר לא קטן של בעיות משלו שהוא מסרב להכיר בהם כך היה נהוג אז בגיל צעיר יותר האמנתי שאוכל לעזוב את הבית יהיה טוב יותר מה שהתברר כהפך לגמרי נפלתי אל סיוט לשמו עכשיו אני פוחדת פחד מוות כאשר אני בדירה לבד ניסו להציא לי קהילה תומכת רק שלא ראיתי את עצמי משתלבת שם אני אולי לא שיכת לשום מקום אני נמצאת במין פלונטר כזה ולא יועת איך לצאת ממנו למרות שאני רוצה