אני יודעת שאני לא רושמת כאן הרבה(טריגר)

אבל רציתי לבקש סליחה מכמה אנשים. אני מקווה שיסלחו לי,אל ההיתנעגות שלי,אל מה שרשמתי לך אתמול דמעה,לא ההיתי צריכה לעשות את זזה. רשמתי לך מכאב,באמת מכאב וחשבתי ועדיין חושבת שאת מעשימה אותי. אני מצטערת אל זה. אני פוחדת לרשום את הדברים,אבל כל כך הרבה דברים קוראים,החקירת ילדים שהיתה,בסופו של דבר הם לא דיברו מספיק,מה שכן הבן שלי במפגש אם העו'ס שלנו במרכז הוא אמר לה שיש לו הרבה סודות,שהוא יודע לשמור סוד טוב,שהוא פוחד שאם הם ידברו יוצאיו אותם מהבית... זה כאב לי,כאב לי כי אני יודעת מה הבן שלי אומר בעצם,מה הוא מנסה להגיד לה. הוא אמר לי ליפני זה בסוד לא לספר לה אל מה שהם סיפרו לי בשישי שבת ליפני שבועיים,אבל זה קשה. כמה ימים אברו,והגיע לכאן החבר של הגרוש שלי,אני לא יודעת איך הוא יודע איפה אני גרה,אבל זה הפחיד אותי,הבית שלי הוא לא המקום הכי מוגן,מי שהיה בבית שלי יכול בקלות להיכנס אליו,אני גרה בקומה ראשונה,ואין לי גדר ראויה לשמה,הדלת שסוגרת את המרפסת,ניפתחת בקלות,ולא משנה שביקשתי כמה פעמים שיסימו לי שם סורגים זה לא עוזר. אני לא הכנסתי אותו לבית שלי אבל הוא ניכנס,אני לא יכולתי לעשות הרבה באותם רגעים. יש בתח מי שישפוט אותי,מצטערת אם כן. אבל אני ההיתי משותקת ומתה מפחד. הציעו לי ללכת למקלט,להגיש שוב את התלונה ממקום בתוח,אני האמת לא רוצה,לא רוצה כי אין לי כוחות לברוח כל הזמן,אני רוצה יציבות,את התלונה אני יגיש,אך בנתיים אני מרגישה מרוקנת מכוחות. שוב דמעה מקווה שתיסלחי לי אל ההודעה ששלחתי לך,היא ניכתבה מתוח כאב,אני פוחדת שאת לא רוצה קשר איתי,שאת מעשימה אותי... מצעטרת מכולם אם אני מעכזבת. עמית

זה בסדר מבינים אותך לוחקת על עצמי לכתוב לך אפילו שאני לא מגיבה לך הרבה את לא רוצה לברוח מסכימה איתך את צריכה עזרה במיגון הבית שלך ? אשמח לעזור לך איך שאוכל . חקירת ילדים זה דבר קשה יש את אל"י מכירה הם חוקרים ילדים שם יש להם כלים וזה בסדר את הבכור שלי חקרו שם . את לא מאכזבת אותי מחבקת אותך אנסה לעזור לך ככל יכולתי אפילו דרך המחשב

אני לא ממש יודעת איך תוכלי לעזור במיגון הבית,אבל תודה בכל עופן. לגבי חקירת הילדים שלי שהיתה,זה היה בבית ספר בשישי ליפני שבועיים,הילדים שלי לא דיברו מספיק,לא שיטפו פעולה. הילד שלי אמר לעו'ס של המרכז קשר,שהוא יודע לשמור טוב טוב סודות,כך שאני מעמינה שהיא הבינה את המסר. תודה לך עמית

סליחה שאני שואלת אבל לא אמרת שילדייך בכלל לא נמצאים איתך ואת נפגשת איתם במרכז קשר כלשהו ששם הגרוש שלך נוהג לעקוב אחרייך ואונס אותך ואת נלחמת בכל כוחותייך להחזיר אלייך את ילדייך?? לכן את הולכת למרכז הזה למרות הסיכון. את אומרת שהבית שלך אינו מקום מוגן אבל לפני כמה זמן כתבת ששאין לך בית בכלל ושאת נמצאת תחת חסות כלשהיא. האם מאז החזירו אלייך את ילדייך ויש לך עכשיו בית??

הצורה שבה את רושמת את הדברים ביקורטית ולא לעניין,אבל אני מוצאת את עצמי כן עונה לך,רק בגלל שלא יבצר מצב של בילבול. לא רשמתי כאן תכופה,במקומות אחרים כן,אבל לא רשמתי כאן ואולי את ואולי גם אחרים לא ממש יודעים מה קורה איתי בתכופה הזאת. אז הילדים שלי לא איתי,עדיין לא,אני מקווה שבאתיד הקרוב הם יחזרו להיות איתי,אני ניפגשת איתם גם במרכז קשר,ולא הגרוש שלי עוקב אחרי ,תמיד דיברתי אל החבר שלו... אני הולכת למרכז,גם להיות אם הילדים שלי,ועכשיו התחלנו טיפול משוטף לי ולילדים שלי. הבית שלי לא מקום מוגן,יש לי מרפסת שכל מי שרוצה ,רק יכול להרים את הרשת ולהיכנס,אני כבר יותר מחודשים כבר לא גרה בהוסטל,ששם ההיתי יותר מוגנת,יש לי דירה משלי. יש לי דירה קטנה והילדים שלי עדיין לא גרים איתי. אני מקווה שאני יותר מובנת עכשיו. למה את לא שואלת אם שמך? האם זה בגלל שאת לא רוצה שאני ידע מי את? כי אני לא רועה שום סיבה לזה שאני רושמת שם ואילו את רושמת תחת ניק שאין לי מוסג מי את... זה נותן לי להרגיש שלא ההיתי צריכה לשטף,אין לי כוח לביקורת,המעסים שלי הם אחריות שלי,מה שקרה בבית באותו יום,זה כבר שלי,מה אני הולכת לעשות אם זה ,זה גם שלי. מין ההגינות לפחות,תרשמי את שמך... עמית

אני לא כועסת ובטח לא מאשימה... אני פשוט בנפילה איומה ולא מתמודדת כרגע עם כלום ולכן גם מתרחקת.... מקוה שהדברים יסתדרו לך כמו שצריך.... מצטערת שאני לא מסוגלת לעשות מעבר לזה כרגע דמעה

אוהבת אותך ומחבקת מכאן.

עמית יקרה ימים קשים הרבה התמודדיות הרבה כאב יותר מדיי יותר מדיי זמן מחזקת אותך אידה