צריכה לפרוק (חלק טריגר)

מרגישה שונה. מכל הסביבה שלי. משאר האנשים. פרסמו היום את התוצאות של הפסיכומטרי. לא קיבלתי מספיק כדי להתקבל למה שאני רוצה. וזה אומר שאני אצטרך לשפר בגרויות, וממש ניסיתי להימנע מלחזור לעולם הזה. לא של הלימודים. של הבגרויות. אני רוצה ללמוד, אבל את מה שאני רוצה, לא לבגרות בתנ"ך, היסטוריה, ואנגלית. שזה מה שאני צריכה, תוך שלושה חודשים דרך אגב, כדי להצליח להתקבל ללימודים של שנה הבאה. מרגישה סתומה. שלא חשוב כמה אני מנסה (ובפסיכומטטרי הזה קרעתי את עצמי, ממש), זה לא מספיק. ולצד זה שאני מנסה, אני מרגישה שאין לי מספיק. אין לי מספיק אנרגיות, לא מצליחה להתרכז מספיק בדבר הזה, בלנסות לקדם את עצמי ולהגיע למשהו. כי אני עסוקה בדברים אחרים. עסוקה במחשבות, בדברים שעולים בטיפול. בדברים שקשורים בטיפול ובמה שקרה, אבל עולים בין הטיפולים, במהלך השבוע. עסוקה בלנסות להירדם בלילה ולישון, ולהצליח לתפקד בבוקר כשאני צריכה לקום לעבודה שיש לי בבקרים. ולאחרים זה נראה אולי שהדברים שאני עסוקה בהם הם מובנים מאליהם, ואפשר ו"אמורים" לעשות אותם "על הדרך", ותוך כדי זה שבאמת ע-ו-ש-י-ם דברים אמיתיים. כמו ללמוד. כמו לעבוד בעבודה אמיתית שהיא יותר מ-4 שעות ביום, כמו העבודה שלי. ואם לא עושים את הדברים האלה, אז בגיל שלי, גם טיול אחרי צבא זה סוג של "לעשות". לראות עולם. לא יודעת מה.. אבל אצלי אני עסוקה בלא ליפול. לנסות לא לשקוע, גם כשהמצבי רוח האלה והנפילות תופסים אותי ממש חזק ולא מרפים ממני. וכשכבר יש נפילה ואני נופלת בה, אז אני עסוקה בלקום חזרה. להתרומם שוב. וזאת לא פעם ראשונה. וזה מעייף. ואני עסוקה בלנסות לישון בלילה, כדי לא להפוך לעצמי את השעות וכדי פשוט לא להיות ערה בלילה. כי זה עושה לי ממש רע. לא יודעת למה אני חופרת על זה ככה עכשיו. אבל אני פשוט מרגישה שונה. ואני יודעת שיש הרבה שעובדים קשה על להתקבל ללימודים, עוד לפני הלימודים עצמם. ואני יודעת שאני לא היחידה בזה. ממש לא היחידה. אבל ההרגשה של השונות היא לא מזה. היא מזה שיש לי עוד משהו שאני צריכה להתמודד איתו, ואנשים סביבי, בסביבה שלי, לא צריכים. והתיפקוד שלי מבחינתי הוא בדברים הקטנים האלה, כמו לישון בלילה. בזמן שאצלם, זה הרבה יותר מזה. דברים שהם הרבה יותר "נראים". זה לא טיפול. זה לא תהליכים. זה לא להשתדל להיות בסדר במשך היום. כל זה מובן מאליו אצלם. ככה זה נראה לפחות. לא יודעת איך להשתלב, ולא יודעת איך להסביר את עצמי לסביבה שלי, ככה שיבינו אותי יותר. כי זה משהו שאני צריכה. שיבינו. שיבינו מה זה"תיפקוד" במושגים שלי. ולמה. אני לא יודעת איך להסביר. ולכן גם נשארת עם זה לבד. בהרגשה שלי. לא יודעת איך להסביר לאחרים, להסביר להורים שלי בעיקר, שמשהו שקרה לפני 15 שנה, תופס אותי ככה עכשיו, ולא נותן לי לחיות באמת. לא נותן לממש את עצמי ולהוציא את הציונים שאולי יכולתי להוציא, ולהתקבל למקצועות שאולי יכולתי להתקבל אליהם, ואולי אפילו בניסיון ראשון, ולא שני ושלישי או יותר. לא התקבלתי עדיין אז אני לא יודעת כמה ניסיונות זה עוד ייקח לי. לא יודעת איך להסביר שאני לא מצליחה להתקדם קדימה, כשהריצה שלי היא במקום, כי אם אני לא ארוץ אז אני אלך אחורה. אז אני אלך לאיבוד. ואם לא היה את כל הדבר הזה, אז הייתי רצה קדימה, אבל כרגע אני רצה במקום. ובאמת שמנסה, ומתאמצת, ומתעייפת. ולא יודעת איך להסביר שהאלטרנטיבה במקום מה שאני מנסה לעשות עכשיו, היא שהייתי הולכת לאיבוד. שהייתי מנסה להיעלם, כי המחשבות על זה נורא חזקות וגם זה משהו שאני עסוקה בלהילחם בו. לא יודעת איך להסביר את זה. בא לי רק לברוח למיטה כל הזמן. ולא להתמודד. בפועל אני לא עושה את זה. אבל ממש רוצה. רוב הזמן. לא בא לי להיות אני. בא לי להיות מישהו אחר. ממש בא לי להיות מישהו אחר. סליחה על החפירות. הייתי צריכה להוציא את זה. לילה טוב.

מנותקת יקרה את לא רצה במקום ממש ממש לא אם תקראי את ההודעות שלך כאן מלפני כמה חודשים תראי איזה הבדל עצום יש בהן לאומת איך שאת כותבת עכשיו וזה לא רק ההבדל בשפה ובתוכן של ההודעות זה השינוי שחל בך ביכולת שלך להכיל את עצמך ולהתמודד עם המציאות הכואבת את מתקדמת ומתקדמת מהר מאוד אני יודעת מהניסיון כמה ההתקמות הזאת קשה וכמה עבודה היא דורשת ממך ויחד עם זאת את כן מצליחה לעשות דברים נוספים למשל ללמוד ולעבוד וזה לא מובן מאליו אני מכירה נשים שלא מצליחות להביא את עצמן לכך אז גם אם זה לא מצליח לך בדיוק כפי שהיית רוצה מה שחשוב זה שאת מסוגלת לעשות את מה שאת עושה ואת בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך! חשוב להיסתכל על מה שיש ולא על מה שאין ותזכרי שעם הזמן ההתמודדות תהיה פחות ופחות קשה יהיו פחות נפילות וההתאוששות תהיה מהירה וקלה יותר והתיפקוד בכל תחומי החיים יהפוך להרבה פחות מסובך וקשה תני לעצמך את הזמן תהיה קצת יותר סובלנית כלפי עצמך ולגבי הסביבה... אני מאמינה שככל שתדברי יותר בפתיחות ותשתפי יותר במה שאת עוברת ובאיך שאת מרגישה, כך הם ילמדו להבין אותך יותר בלי לשמור את הדברים בפנים לדבר כמה שיותר בדיוק באותן מילים, בהן שיתפת אותנו כאן אני מבינה שזה לא פשוט זה תהליך זה לוקח זמן אבל לאט לאט הדברים מתחילים לחלחל מקווה שעכשיו את ישנה וחולמת חלומות נעימים שיהיה לך מחר יום יפה ובהיר שחף

תודה. רק זה בינתיים. הלכתי לישון מאוחר אתמול. לא קמתי למחשב. אחרת בכלל לא הייתי הולכת לישון. אבל היה לי לילה ארוך. וקמתי לא מזמן. וזהו. תודה על המילים שלך.