נדמה שאני בסדר ואז...

פתאום הכאב צף.. חד כמו סכין.. ואיתו מגיע הבכי.. בכי בלתי נשלט... בכי שלוקח לי את כל האוויר.. ואז צף הגעגוע... עוד מעט שלושה שבועות מאז הפגישה ההיא... מאז שהמטפלת העיפה אותי קיבינימט... והיא חסרה לי... כואב לי... ונדמה לי לכמה שעות שהנה יותר טוב... ושוב זה עולה.. שוב אני מוצפת... דייי דמעה

http://www.bigcheesebadges.com/images/i_hate_myself_and_i_want_to_die.png דמעה

זה קשה הצורה שבה זה נעשהו וכל הטריגרים שזה מעלה הלוואי ויכולתי להקל עלייך ושתצליחי להמשיך הלאה וקחי את הזמן לכעוס לכאוב ולהפרד רגשית, ואת יודעת שאני בשבילך תמיד

דמעה יקרה זה קשה, העלבון , הכאב והגעגוע הם ודאי גם טריגר ומעלים ומצפים כאב נוסף, אולי לא מודע שולחת חיבוק מנחם אידה