איו לי הרבה רגשות לאחרונה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לכן לא כתבתי או הגבתי... בכלל חשבתי לעצמי ש.. כזה החלמתי.. סתם.. אתמול השתתפתי בחינה משפחתית והרבה זמן לא ראו אותי במשפחה המורחבת של אימי כי לא הייתי בארועים שלהם לפחות שנה ו.. ופתאום כל המשפחה הייתה שם ו..הרגשתי אחרת מודעת לעצמי עם רגליים על הקרקע לא כמו ענן מנותק שרוקד בכוח וסובל מפנים ולא מבינה למה או מאיזה סיבה מה מציק לי.. אבל מצד שני הרגשתי טפשה לחלוטין שסיפרתי לדודה שלי על הכל זה היה פקינג מיותר למה עשיתי את זה.. הנה הרי כבר הכל נשכח.. גם אחרי שסיפרתי אף אחד בכלל לא מסתכל עליי להיפך- עכשיו אני כבר מתוייגת כ"שרוטה" כאחת שמספרת סיפורי אלף לילה ולילה מדמיונה ההזוי. מדברת שטויות כי יש במשפחה מן כוח שרוצה להעלים ולשכוח ולא להאמין לסיפורים הללו שהמשפחתיות לא תתפרק העיקר שהכל יהיה צבוע מבחוץ. וזה אכן כך. אני מרגישה שהפלתי עליה תיק כבד של הגילוי כי זה לא שהיא בכלל דואגת לי ורוצה לעזור לי או מתעניינת בשלומי. יותר אכפת מהקטע של " אני לא יודעת כלום או "אני בכלל לא מאמינה שזה קרה" אז פניתי לבן אדם הכי לא נכון וגם אני משחקת את המשחק עד הסוף כאילו שלא סיפרתי כלום ולא היה ולא נברא ממילא זה מעניין ת'תחת של מישהו? אז למה לספר את זה בכלל. וגם להזיק למוניטין שלי שאני דפוקה בשכל כנראה מה שאני לא! וזה די משפיל אותי. אכלתי אותה פעמיים. גם נפגעתי אוקיי זה היה די מזמן מתי?? הלו אני צריכה להזכיר לעצמי.. אז עכשיו גם למה סיפרתי את זה? למה דפקתי את עצמי ברכילות על עצמי. ונידבתי בחינם מידע רקוב על עצמי למי שממש לא מעוניין לשמוע איפה השכל שלי?!?!?!? אני פריארית- בגדול מטומטמת. אידיטית מפגרת סתומה שכל של יתוש
הרגשות שם, אלא שבעקבות ההרגשה הקשה עדיף להעלים אותם יש ימים כאלו בטוחה שתחזרי לעצמך. וזה שהם לא יכולים להכיל את מה שסיפרת לא הופך אותך לכל המילים האלו שכתבת על עצמך, ולא הופך אותך אשמה בשום פנים ואופן. התגובה שלהם כל כך צפויה שזה פשוט כואב - הלוואי והיית מופתעת לטובה, אבל זה לא קרה. אז רק תזכירי לעצמך שזה מאוד נפוץ שכך משפחה מגיבה לדבר שעלול לזעזע את הסדר הטוב שלה - ותזכירי לעצמך שהמון שנים את התייחסת למה שקרה לעצמך בדיוק באותה הצורה - של התעלמות והפחתה וחוסר הכלה .... קשה לצפות שהם יגיבו אחרת ובטח שלא מייד אחרי שקיבלו את המידע. הלוואי , הלוואי וזה היה עובד כמו שאת רוצה - שמיד יחבקו , ויקחו את הצד שלך, ויחזירו את כל מה שחסכו ממך בשנים שהיית לבד מול הדבר הנורא הזה... הלוואי מבחינתך שיחררת את המידע, וזה לכשעצמו צריך להביא לאיזו הקלה אבל אסור שתהיי תלויה בתגובות שלהם ובאהבה שלהם כמה שקשה לקבל, בסופו של יום כל אחד לעצמו - והאהבה והקבלה העצמית הם מה שמאפשרים לנו להתמודד (וגם היכולת להבין את המקום של הצד השני גם אם לא ממש מקובלת עלינו הדרך שהם בחרו) אל תתיאשי , תמשיכי לספר, בטוחה שתמצאי חבר/ה או בן משפחה שיתנו לך את מה שאת מצפה לו, וכי הכי - אל תתביישי , מזכירה לך שהיית קטנה בשביל להבחין בין טוב לרע, זה התפקיד של המבוגר - והוא זה שניצל את תמימותך שולחת חיבוק גדול - ליז
קודם כל, רוצה למור לך שאני שמחה שנהנת בחתונת הבן, שהיית יפה שהיה שמח שיהיה המון אושר ומזל טוב... תודה לך על החיבוק ועל ההכלה... רק כאן אפשר למצוא את זה מפני שבחוץ לא מבינים ואטומים. אני קיבלתי על כך רמז עבה מדודתי שסיפרתי לה. בהתחלה היא האמינה לי ישר אבל ... היא בטח ישנה על זה כמה לילות, התייעצה בקטע רכילותי עם כל מיני אנשים ו.. שינתה את דעתה בקשר אליי. איך אני יודעת- מפני שבאחד השיחות אחד החברה אמר שבארוחה משפחתית הילד בן השלוש עשה לו פאדיחות לפני כולם הוא אמר " אבא נותן לי סטירות" או משהו כזה והוא נשבע שמעולם לא הרים על הילד יד. אז דודה שלי שיודעת את הסיפור שלי אמרה שבדוק שילדים משקרים וממציאים דברים כי היא ראתה תוכנית בערוץ שמונה בו ילדה טוענת ש...ומתארת איך עשו לה ככה וככה ומצלמה נסתרת מוכיחה שהכל שקר וכזב. והיא אמרה את זה לידי כנראה בשביל לשדר לי רמז ברור שהיא בכלל לא מאמינה לי. האמת יש כל מיני דעות לאנשים. יש שיאמינו ויש את הצינים הללו שמטילים ספק בכל דבר וחושבים שאנשים מנסים לעבוד עליהם לכל מטרה שלא תהיה. אני מאמינה שהיא גיבשה דעה לא רק על סמך מה שהיא מאמינה אלא גם לדעת הסובבים שמסיתים ולא חסר... זהו- אני גמרתי עם הלספר למשפחה. עשיתי תפדיחה פעם אחת וזהו. מי ייקח את הצד שלי?? זה כל כך נאיבי לחשוב שכן. כי בפועל זה לא קרה ואת נשארת הסתומה הלא שפויה השרוטה והלא בסדר. אז למה?.
