לא מצליחה להפסיק לבכות ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לא יודעת למה וזה לא בכי טוב זה בכי חונק ומפחיד וחסר שליטה ואני מפחדת כל כך לבכות בקול אז משתדלת לבלוע את הבכי ונחנקת מפחיד לבכות מפחדת שיגיע העונש ששוב ישימו לי כרית על הפנים ששוב אחנק ששוב לא יהיה אוויר ויודעת שזה היה אז והיום אני מוגנת וזה לא עוזר קשה לי לנשום מרוב בכי די כבר ליילל תינוקת מסריחה שכמותך!!! תסתמי כבר דמעה דפוקה!!! אוף סליחה דמעה
אני באמת חייבת ללמוד לסתום את הפה שלי... דמעה
דמעונת..... את יודעת קודם כתבתלך משהו ארוך אבל את לא חייבתת בכלל להגיב על זה או להתייחס כי זה כאילו וכתבתי את זה לעצמי.. ו..אמרתי שאת גורמת לי להיפתח בנושאים שהחבאתי אותם ולא העלתי אותם בשום טיפול או בפני אף אחד כולל עצמי... אז ... אני בכלל לא הייתי רוצה שתימחקי מפה- הדברים שלך נוגעים מאוד וחשובים אני לא הייתי רוצה שתסתמי! ההרגשה של חוסר אויר לא באה לך סתם כי חווית את זה ממש וזה ממש קשה למחוק את ההרגשה הזאת למרות שכיום את מוגנת. דמעונת.. שולחת לך חיבוק... וכרית רכה רכה לשים עליה את הראש ולא כזאת שמאיימת מפחידה וחונקת.. תמיד תזכרי שיש גם כריות טובות, רכות, מלטפות.. שולחת לך כזאת...בצורת לב..
אני לא מכירה בכי לא טוב אני מכירה סיבות מאוד כואבות שגורמות לבכי אל תבלעי את הבכי , תני לו מקום תני לו קוללללללל אולי אם תשמעי את עצמך בוכה בקולי קולות תוכלי להשתכנע שאין שום כרית שבאה לסתום לך את האוויר ולהשתיק אותך ורק לידיעתך נשמה , לא רק תינוקות בוכים , גם אנשים גדולים ובכל הגילאים בוכים , יש אנשים שמתים לבכות ולא יכולים , את יודעת , ביום ראשון כשהייתי בוועדה אצל הפסיכיאטר ממש הייתי חנוקה כמו שאת מתארת עכשיו , לא יודעת מאיפה , תוך כדי נסיעה חזרה הביתה עם בעלי פתאום התחלתי לצרוח , למרות שזה נשמע יותר כמו תרנגולת שחוטה ואחרי זה באו דמעות שלא ממש הקלו כי המתח והחרדה עדיין היו שם , הלוואי ויכולתי לבכות בכי חזק עם מלא דמעות כמו שלך כדי להרגיש אחרת אבל זה לא קרה , די להגיד תינוקת מייללת כי לתינוקת היו כל הסיבות שבעולם ליילל ולבכות , אולי במקום זה תחבקי אותה ותרשי לה את מה שלא הרשו לה פעם ? את לא דפוקה דמעונת שלי , את רק פגועה מהזכרונות וכשהכאב עולה,,,,,,,,,, לא למחוק אותך דמעונת , לא למחוקקקקקקק חיבוק עוטף מתוקה חטולית
תודה על התגובות מאוד מעריכה שאתן כאן דמעה
שתרגישי טוב יותר.. ותדעי לך שאני מעריכה את אצלך את התכונה של הרגש, היכולת לבכות. אצלי כל זה מחוק, חסר לכן אני לא בוכה אף פעם כי גם אצלי אסור בכלל היה לבכות ואני למדתי להתגבר על הבכי. להיפך- אני אמנם יכולה לצחוק עד דמעות אבל לבכות? לא, אף פעם. יש בי משהו נוקשה כברזל באישיות לעיתים גם על אנושי. אני לא בוכה וגם לא מתאבלת הבכי אצלי הוא סמל מובהק לחולשה ואני כביכול ניצחתי את זה מזמן... אבל את יודעת שזה לא אנושי.. לכן אל תשתיקי את הבכי, תני לו לזרום החוצה והלאה לגרוף החוצה את כל הכאבים שלא יישארו עמוק בפנים. אצלי זה נכנס פנימה ויש שם הרבה הרבה לבה אני חושבת עד שיום אחד אני מתפוצצת- הולכת עושה קרחת, סתם ככה משחיתה את הפנים בלי להבין מה אני עושה ולמה( טוב שלא שפכתי עליהם חומצה פעם) כל זה אולי בגלל אי היכולת לבכות וכשהכל נכנס פנימה וכביכול נעלם זה לא נעלם וזה יותר הרסני....
זה נשמע לא טוב למחוק אותך לבטל אותך את מה שאת מרגישה, עצוב לקרוא את הכאב.. חוסר היכולת לשחרר אותו.... להשאר חנוקה מפוחדת מצטערת שכך וכאן מותר מותר לבכות לבטא את הכאב כאן אנחנו בשבילך אידה
