מחפשת איזון - טריגר

אבא של חברה ניפטר - ואני מקנאה אבא של החברה - היה נערץ עליה ועל ילדיה ואני מקנאה אבא של החברה - לא איבד מכבודו במחלתו, היה פרודוקטיבי עד היום האחרון - אני מקנאה אבא של החברה ניפטר והם, לא יהיה עליהם עוד את העול הזה -אני מקנאה אני מרגישה רעה, חסרת רגישות, אגואיסטית, על המחשבה הזו שאבא שלי - עדיף היה לו/לי/לכלנו אם היה ניפטר כבר. הוא לא פגע בי - הוא גם לא היה שם בשבילי כשהייתי כל כך זקוקה - היום הוא זקוק ואין לו שום בעיה לדרוש את זה ולהיות תלותי אין לי איליו שום רגש של אהבה - רק חובה מוסרית לטפל בו, באבא שלי וזה כל כך קשה כשאני לא יכולה להתפנות איליו תמיד עוברת בראשי המחשבה - מה את עושה? למה את לא יכולה להתפנות? מה... את מענישה אותו? את משחזרת את ההתנהגות שלו אליך??? ואני שונאת את עצמי על הרגשות האלו על כך שבכלל הן עולות , על החויה שלי את עצמי אישה רעה, חסרת סבלנות, שלא מסוגלת להכיל את אבא שלה.

יש פעמים שאני מצטערת אחרי שכותבת משהו ואז די מעצבן שאי אפשר להכנס למחוק - מגעילה שכמותי. הולכת לישון ומקווה שהקישקוש הזה שכתבתי לא יציק לי יותר מדי ושאצליח להרדם. וסליחה על זיבולי המוח.

אני לא חושבת שזה לא קישקוש ולא זיבולי מוח אלו הם הרגשות והמחשבות שלך, שמתרידים אותך ומקשים עלייך ואני לא חושבת שהרגשות שלך הופכים אותך למגעילה התמודדות עם הצורך לטפל באבייך היא לא פשוטה בכלל וזה ברור לגמרי שזה יעורר בך הרבה רגשות לא פשוטים מישהו שנטש אותך כשהיית זקוקה לו כעת זקוק לך ואת מרגישה מחוייבת להיות שם עבורו זה טבעי שהדבר יעורר הרבה כעס והתנגדות ורצון שזה יגמר כבר אני חושבת שמה שחשוב זה שתתחשבי קצת יותר בצרכים שלך לא תמיד את באמת יכולה להיות שם עבורו וזה ליגיטימי שיהיו לך גם הצרכים שלך אל תכעסי על עצמך על כך ואל תחמירי עם עצמך תעשי רק מה שנכון לך יש גבול למה שאת יכולה להעניק שיהיה לך לילה טוב שחף

כל כך כל כך מזדהה עם מה שכתבת...אבא שלי היה חולה באלצהיימרס..את השנתיים האחרונים שלו בילה בבית אבות סיעודי...ביקרתי אותו אולי פעם בכמה חודשים...במקרה הטוב...וחיכיתי שימות כבר כי העול היה כבד מידי..את לא אישה רעה...כל כך לא...קשה להכיל מישהו במצב כזה...אל תרגישי רע עם עצמך.. שולחת חיבוק דמעה

יש לך רגשות אשם על זה שלא התפתח שם קשר רגשי בינך לבין אביך הביולוגי. שאין לך שמץ של רגש כלפיו כמו שמור להיות כדרך הטבע. במקום זה יש שם חלל עצום של ריק. עד כדי כך אזה לא משנה אם ימות. ואםימות ייטב, שכן הוא לא יהיה יותר נטל על כתפיך שלא מסוגלות להכיל. זה טבעי מה שאת מרגישה לאור העובדה שרגש אין שם.. הקשר לא נוצר. אביך כזר גמור שוכב לו שם חסר אונים. ולך אין רגשות לגרד בעבורו. אין שם כלום. וזה לא מרוע. כך הן הנסיבות. וזה הופך את זה לכל כך קשה..כי מצד שני יש רגשות אשם שמציפים למה אני לא מרגישה כלום? למה מעדיפה שימות? זה מבהיל האמת כי את בוחנת את עצמך ואת אומרת- מה.. כזאת אני רעה? למה אין בי חמלה אמפתיה? אבל כך הנסיבות יצרו את המצב. אני יגלה לך סוד- כשאבי הביולוגי נפטר- לא היו לי כלל רגשות וזה הפחיד אותי והרגשתי אשמה בטירוף... היום אני מבינה שהנסיבות לא אפשרו קשר רגשי ביננו. הוא עזב, נטש בהיותי תינוקת. ובא לבקר לעיתים רחוקות או שולח עם אנשים חב' של ממתקים בעבורי וזהו.. זה מה שהיה שם. ורגשות- גם אני לא הצלחתי לגרד.. עד היום אני מנסה.. ו.כלום.. אני הולכת לבית העלמין לשטוף את המצבה כדי להסיר נטל אשמה מעליי- שיצאתי לידי חובה מבחינת הכבוד שאני חייבת לאב הנפטר. אבל זה לא בא ממקום עמוק של רגש, של רצון להתייחד. אבא סליחה, אין לי מה לתת לך מעבר למעט כדי לצאת לידי חובה זה לא שלא הייתי רוצה מתפללת שהיה אחרת מקווה שאתה לא שונא אותי וכועס עליי שאני לא מכבדת אותך מספיק ובאה לבקר אותך יותר ועם רגש אבל אני תמיד יבשה מדמעה כמו קרש כי גם שם במותך, מתחת למצבה הקרה אתה זר ומנוכר כאילו לא נמצא שם במותך כמו בחייך מבקשת את מחילתך.. בתך.

חלמתי שאבא שלי נפתר וכולם בכו וכאבו ואני הסתובבתי ביניהם ולא הרגשתי כלום לא בכיתי ולא היה איכפת לי בכלל להפך, הרגשתי הקלה ואני הבנתי שזה לא בסדר והרגשתי מאוד אשמה אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום לא יכולתי לשנות את מה שהרגשתי והרגשות האלה ליוו אותי גם כשהתעוררתי אבל אצלי זה קצת יותר מסובך כי למרות הכל אני עדיין אוהבת את אבא שלי ולא רוצה שיקרה לו משהו רע אבל במקביל לכך אני הרבה פעמים מרגישה שהיה לי יותר קל אם הוא היה נעלם מהחיים של וכשאני מוצפת וכואבת אני מרגישה שאני רוצה להרוג אותו או לפחות להכניס אותו מאחורי הסורגים רוצה שהוא יענש על מה שעשה והאמביוולנטיות הזאת גורמת לי להרבה רגשות אשם

תודה על השיתוף על ההזדהות וההבנה זה בהחלט נותן כח להתמודד תודה יקרות

באמת שהבנות מרגשות גם אני לא הרגשתי כלום לאבי הביולוגי ,,,,,,,,,,עד לא מזמן אם היה חי או מת ,,,,,,,,,מבחינתי היה אותו הדבר תלמדי לעשות הפרדה בין מה שהיה בעבר לבין מה שאת כיום , אם תהיי מסוגלת לתת מה טוב ואם לא ,,,,גם טוב הוא לא שמר עלייך , משהו צריך לעשות זאת לא ? יש מישהי טובה ממך כדי לשמור על עצמך ? אל תילחמי במה שאת מרגישה , אי אפשר להוציא יש מאין מחבקת יפתי-חטולית