הזוי..

הכל אצלי הזוי- לא פלא שכולם אוןמרים שאני מעופפת. מעל לכל דמיון אנושי.. סיפרתי לכן שאימי אם בית במוסד לנפגעי נפש בקהילה. מאוד עוזרת לאנשים זקוקים נחשבת "למלאך" של המוסד, קיבלה השנה עובד מצטיין ואות הוקרה באירוע חגיגי. אני גאה בה מצד אחד. חטולית באחת ההודעות קצת בלבלה שהיא עובדת במוסד לנפגעי תקיפה מינית ואני תיקנתי אותה. אבל פתאום נזכרתי במשו- עד כמה שזה יישמע הזוי: אימי עזרה גם לנפגעות תקיפה מינית והצילה אותן. כן חטולית- בטעטתך התמימה גם צדקת ועוד איך צדקת! כשהייתי בת 11 אימי הכירה את בעלה השני. ולבעל אחות גרושה שחיה עם חבר ולה שתי בנות אז בנות 4 ו 6. מלאכיות קטנות ויפהפיות. טיפלתי בהן והייתי להן כאחות גדולה. הן היו חולות עליי ומעריצות אותי! כילדה ב 11 תמיד שמעתי לחשושים אצל המבוגרים (אמא ושכנה שלנו) שהן חושדות בחבר שהוא כזה סוטה.. כי פעם שהתארח אצלנו אז אימי תפסה אותו בליליה צופה בסרט כחול. והיה כזה ידועא שהוא קצת חולה מין.אמא אמרה " מ' צריכה להיזהר כי יש לה בנות קטנות" וכל זה היה בגדר לחשושים ודיבורים והבנות והאם מעולם לא נחקרו. החבר הזה של האמא חי ופרנס אותן עד שהבנות גדלו גיל 17 ו18. ושמעתי שהוא נוהג בהן באלימות- מילולית, סוגר אותן בבית, לא נותן להן לצאת עם חברים , צועק שפותחים את המקרר בקיצור- גהינום! וברור שהבנות סובלות אבל ידם של כולם קצרו מלהושיע. ואז- יום אחד אחת הבנות שנמאס לה נפתחה בפני אימי והתוודתה שהוא פוגע בהן מינית החל מגיל 4! אימי- שתמיד חשדה במתרחש פעלה ודווחה על המקרה לפקידת סעד. ולא היה אכפת לה מה יחשבו במשפחה ונפתח סכסוך נוראי וכו'. אבל הבנות ניצלו מציפורניי האכזר. על הילדה הבגירה בת ה- 18 הוא לא נענש אבל על הקטינה - כן. האמת קיבל עונש די קל- עבודות שירות אבל העיקר שהוא הוצא בכוח בית משפט מחייהן של הבנות. אימי התעמתה עם אימן למה היא שתקה! ואיפה אני נכנסת לסיפור הזה??? אני חושבת שהייתי אחריי צבא שכל זה התפוצץ.. כן..כבר גדולה.. גיל 23 או 24... בת"א עובדת שוכרת דירה.. הכי מצחיק- שכל כך ריחמתי על הבנות שזה קרה להן ואמרתי בלב- איזה מזל שזה לא קרה לי! מזל..מה לי ולזוועות האלה. איזה מקרים יש בעולם.. מעניין איך דברים כאילה קורים.. פלאי עולם.. הייתי כל כך רחוקה מהפגיעה האישית שלי- ספק אם זכרתי משו..עבדתי לי בחברת הייטק ברמת-גן באיזור העסקים..מתלבשת לי, מבלה עם האף למעלה.. גיחי גיחי.. ו.. כל כך הייתי גאה באימי שהיא הייתה חזקה והצילה אותן! והוקיעה את הסיפור בכל הכוח.. וכיום אני שואלת: איפה הייתי אני? ולמה אימי לא הייתה בשבילי?!?!? הזוי..

כן....את צודקת....הזוי.... היא יכלה לעשות זאת... אבל כנראה שלא עבורך....זה היה קשה מדיי היא עשתה מה שהייתה צריכה לעשות דרך אחרים... זה יותר קל כנראה...יותר מרוחק... בטח יש לה את המניעים שלה מאחורי הקלעים... דברים שאולי היא סוחבת וקשה לה לראות... אולי לכולנו יש את זה??????????? בצורה כזו או אחרת....? דברים שקשים וקלים לנו יותר??? שאלה? חזקי ואמצי סמויה יקרה אידה

כנראה שקשה לראות מה שיש בבית וקל יותר מה שיש לאחרים בחוץ אבל שזה קורה אצלך מסרבים בכלל האמין- זה הופך לקשה מנשוא לבלתי אפשרי. אימי מיד האמינה לבנות. ועזרה להן במחיר סכסוך משפחתי עם אימן. מעניין אם אני הייתי פונה אליה היא הייתה מאמינה לי באותה בקלות. ונלחמת בשבילי ומסתכסכת בשבילי. לא בטוחה שכן. וגם לא מתכוונת לנסות עדיין. יש לי את התרוצים שלי. תודה על החיזוק ו..יום נעים...

שום דבר לא הזוי מתוקה דווקא הפוך גם אימי לא הייתה שם בשבילי אני כיום עם אחד מהבנים שלי מטופלים של אל"י אחד מהבנים נפגע על ידי מולידו במרכז קשר אני הייתי ועדיין שם למען הבן הבכור שלי הקטן נגרר אבל אין ברירה זה החיים . לכן סמויה יקרה שום דבר לא הזוי . אמך לא הייתה שם כי את לא שיתפת אותה עד היום היא לא יודעת ולכן היא לא שם בשבילך מה גם שהיא אהבה אותו ואת יודעת אהבה מעוורת ולא ניתן לראות מבעד לאהבה ולכן אם היית מספרת לה על כך לא בטוח שהיא הייתה מקבלת את העניין אבל עכשיו מה מונע ממך לספר לה את הסיפור???

אני אמרתי לחטולית שבהזדמנות אני אמנה את כל הסיבות למה אני לא מספרת לאימי... וואוו- הרשימה ארוכה... ואגב, מה שלום הילד עכשיו? איך הוא מתקדם? עוזרים לו בא"לי? מצטערת מאוד לשמוע שהוא נפגע ע"י מולידו. כל- הכבוד שאת שם בשביל ילדייך. ממש לא ברור מאליו וראוי להערכה. חיבוק סמויה

לצערי הסיפור הזה על האם הניפקדת חוזר על עצמו גם אצלי אמא שטיפלה בכל העולם ראתה כל אדם ביסוריו תמיד היתה שם ראשונה לעזרה אבל בתוך הבית פנימה היא לא קלטה את המצוקה אמי מתה לפני שאני התעוררתי להתחיל לדבר על העניין ואני מרגישה פיספוס גדול שלא הספקתי לדבר איתה על כך ועל איפה היא היתה, ולזכות בניחומים מאוחרים ברור לי שאם הייתי משתפת אותה ומאירה את עייניה היום - היא היתה נותנת משענת גם אם באיחור אני בטוחה שזה שווה וכדאי... דברי איתה אל תשארי עוד לבד ועם כל השאלות הקשות. שולחת חיבוק

אני כתבתי לחטולית שהרשימה ארוכה ב תרוצים למה אני לא מספרת לאימי. עכשיו, סבתי חלתה ואני כל כך לא רוצה להכביד. כל פעם זה משהו אחר. למה חסר לה צרות ודאגות ועבודה שגם זה יתווסף פתאום?? אז אני תמיד מצמצמת את עצמי פנימה ונדחפת לפינה. ומשתדלת להסתדר לבדי ככל האפשר. אין לי ברירה אחרת.

את לא שיתפת את אימך במה שקרה לך ויתכן -אני רק אומרת שיתכן ואם היתה יודעת יכלה לעזור או לא ?!?! מה את אומרת על אמא שכן יודעת כי אני כן מספרת לה על אונס שעברתי ,ובעלה שגם הוא אחד מהפוגעים בי כן מאמין לי ובנוסף עושה מעשה , הוא בעצמו הולך לחפש את ההורים של הבחור שאתו יצאתי -כן , בבית הכירו אותו ובעלה של אמי ידע היכן יש להם עסק לכן הלך כדי להתלונן על הבן שלהם כי כך היה נהוג לפני המון שנים -הם סגרו את המקום ולא נראו שוב בשום מקום אבל הוא לפחות ניסה לעשות משהו למעני בעוד שאמי, כן אמי יולדתי לא האמינה לאונס שעברתי ומעבר לזאת היא עוד האשימה אותי שאני גרמתי לו שיאנוס אותי ????? זה לא הזויייייייייי אז מה כן ??????? חטולית

על האונס שעברת.. ועל זה שאימך מולידתך - לא מאמינה לך.. זה רק מוכיח מעל לכל ספק שמה שאנחנו מספרות וחושבות שהוא הזוי אינו הזוי כלל אלא מציאותי! אני יספר לך בהזדמנות מדוע אני לא מספרת לאימי- והרשימה ארוכה... תודה שאת מאמינה לי יקירה! שולחת לך חיבוק ענק ענק! סמויה