עמית

מה שלומך? אני מזמינה אותך להמשיך ולכתוב כאן...להמשיך ולשתף ולא להשאר לבד עם כל הכאב. תנסי לשים בצד את כל מה שקרה בימים האחרונים בפורומים ולהתרכז בזה שכאן יש מי שמוכן לשמוע אותך. מחכה לשמוע ממך ושולחת חיבוק דמעה

מצטרפת לדברים של דמעה חטולית

תודה לשניכים,יש לי שיר שמדבר אליי אכשיו,שיר כואב,רוצה להוסיף אוותו לכאן אבל לא יודעת אם זה יהיה טריגר,אז אני מעדיה בעצם שלא. אני רוצה לרשום,כל כך אל הכאב שיש לי בפנים עמוק, כואב לי הלב,כואב לי ההתמודדות של החיים כואב לי אל הילדים שלי כואב לי שאכשיו מהמרכז לניפגעות רוצים לפתוח את כל התיק מחדש של הילדים,אל הפגעות שלהם ואני פוחדת מזה,איך אני יעמוד בזה. יום חמישי כנירה שאני אולחת לעישפוז,אני עדיין לא יודעת אם זה לעישפוז יום או למלה זה ממש מחמם לי את הלב ההזמנה שלכן שאני ירשום,יכול להיות שההיתי צריכה את זה. אני עדיין קצט מאורארת,אבל אני ירשום שיהיה לי יותר כוח. אני בסוף מוסיפה את השיר מקווה שהוא לא יהיה טריגר לאחרים. אוהבת אותך דמעה כאן היה מכחול ואנו שניים מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים עברתי רק כדי לראות הטירה עמדה בראש הגבע בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר הפרחים שרקו מן מזמור מחמיא לטבע היום הוא שיר מאוד מוכר לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים הגבירה כבר מתה אין נהר בלי מים עברתי רק כדי לראות הקירות סדוקים, הכל קפא ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך היום הכל בוער פחות לא, אין טירה אל תביט עליה...