שנת הלימודים נגמרה בהתנסות כואבת ביותר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ביומיים האחרונים של שנת הלימודים הייתה לנו סדנת תנועה ביום הראשון לא היה קל אבל היה נחמד ומעניין למרות שגם אחרי היום הראשון בלילה התעוררתי מספר פעמים מהסיוטים שהיו קשורים לסדנה התנועה עצמה לא מהווה עבורי את הקושי העיקרי הקושי הוא יותר במגע שנוצר תוך כדי התנועה והצורך ביצירת קשר עם שאר המשתתפות ע"י חיפוש אחר קשר עין וע"י המגע והתנועה כשאני רוקדת, למשל, אני מעדיפה לרוב להתנתק ולהיות בתוך הבועה שלי ובסדנה כזאת הדבר בלתי אפשרי יש הרבה דגש על יצירת קשר אבל עדיין לא הגעתי לחוויה המזעזעת שעברתי ביום השני של הסדנה אחד התרגילים היה תרגיל של מגע התחלקנו לזוגות אני הייתי בזוג עם חברה טובה שלי שאיתה הכי פחות קשה לי להיות במגע גופני אני התיישבתי מקדימה והיא מאחורי והיא הניחה את ידיה על הגב שלי (לפי התרגיל) בהתחלה היינו צריכות רק לשבת אחר כך הייתי צריכה להניע קצת את הגב והיא הייתה צריכה לעקוב עם ידיה אחרי התנועות שלי היה לי קשה התחלתי לבכות אחר כך הייתי צריכה להגדיל את התנועות שלי עשיתי שתי תנועות קצת יותר גדולות ולא הייתי מסוגלת יותר נעצרתי ונשארתי קפואה במקום הרגשתי שהידיים שלה שורפות לי את הגב הן היו חמות כמו תנור ורק בכיתי ובכיתי ובכיתי אחר כך קמתי מהמקום והתיישבתי בפינה היא ישבה שם איתי דיברה איתי חיבקה אותי ואני רק בכיתי והמנחה אפילו לא טרחה לגשת ולבדוק מה איתי אחר כך הרגשתי שאני לא מסוגלת להיות שם יותר אז קמתי ויצאתי מהכיתה החוצה החברה שלי באה איתי רק אחרי ישבתי איזה 10 דקות בחוץ הצלחתי קצת להירגע ולהפסיק לבכות אחרי זה עוד הרבה זמן הרגשתי נורא גם פיזית וגם רגשית הייתי די מנותקת כל היום, עד הלילה כשהלכתי לישון מדי פעם הייתה חוזרת לי התחושה הזאת של הידיים שלה על הגב שלי ואז הייתי קופצת מבוהלת ומנסה להתנער מהתחושה הקושי היה כנראה גם בכך שהמגע היה ממושך מדי עבורי וגם כשהתחלתי לנוע והידיים שלה נשארו על הגב שלי זה היה כאילו שהיא רודפת אחרי ולא מוכנה להרפות גם כשאני זזה בחיים לא תיארתי לעצמי שתרגיל פשוט במגע יכול להיות כל כך טראומתי עבורי עבור שאר הבנות בכיתה זאת הייתה חוויה חיובית ביותר אומנם לא קל לי עם המגע אבל לא עד כדי כך למשל למדתי לקבל חיבוק ואפילו להנות ממנו גם אם החיבוק ארוך וחזק
היום ככל הנראה העמדתי פנים שאני מתה כי ישנתי עד 8 בערב, עד שהחברה שלי התקשרה אלי והעירה אותי
יש לך עוד מבחנים ועבודות להגיש? זה מדהים מה שהגוף שלנו זוכר אני כל פעם המומה מחדש, גם שנדמה שהתגברנו אוי שחפית מקווה שהשבת קצת השכיחה ותהיי בקשר עם החברה אולי שיחה איתה ומגע מתקן יכולים להפוך את החויה לחיובית מחבקת בזהירות בזהירות - ליז
אני תמיד תהוה מה את לומדת אבל תנסי לחשוב אל זה כך כל הכבוד שניסתי כל פעם שהיתי צריכה לעשות ולמזלי זה לא חלק מהלימודים שלי ברחתי רק שלא יאזו לגעת את יודעת יש זכה דבר טיפול במגע פעם כשהצאיו לי אני ברחתי הגוף וכול מני דברים שלא מצפים מהם לזכור זוכרים ולאט לאט אני מקנאה בך (:-)) בגגל האומץ שיש לך להתמודד אם דברים גם אם זה קשה וגאה בך אל זה
רוצה להגיד לך כמה אני גאה בך. נכון היה לך קשה אבל בכל זאת איפשרת חיבוק..יכולת לבכות...יכולת לדבר עם החברה..לא התחפרת ולא נכנסת לתוך כונכיה...כל זה ממש לא מובן מאליו ורק מראה כמה עבודה טובה את עושה עם עצמך.. גאה בך עד מאוד http://www.mkm-haifa.co.il/schools/habonim/lemida/atr/miyun/colhacavod.files/image004.gif מחבקת דמעה
מתוקה שלי כואב לשמוע על ההתנסות הכואבת שהיתה לך -ואני מתכוונת בגלל מה שזה עורר בך ,מבינה שזה חלק מהתרגיל וחבל שזה עורר בך רגשות כאלה קשים , ובכל זאת לא ויתרת והמשכת , יודעת למה ? כי-את-מדהימה !!!! כי -את -לא-מוותרת -וכל הכבוד !!! גאה בך מלאן תלאפים גם אם עזבת והלכת לפינה לבכות , גם אם יצאת החוצה ,רק כי נתת לעצמך מקום להרגיש ולהיות את!! ומי כמובן הכי חשובה ? את !! אייך היה היום ? אייך את היום ? מחבקת המונים ברכות ובעדינות אמיצה שלי חטולית
לא ממש המשכתי כלומר המשכתי רק עד לנקודה מסוימת עד שלא יכולתי יותר זאת הייתה רק תחילתו של התרגיל בחלק גדול ממנו לא השתתפתי היום אני יותר טוב אבל עדיין מדי פעם מוצפת ממה שהיה שם המחשבות והרגשות מסרבים לעזוב ומפריעים לי ללמוד חוזרת לשם שוב ושוב מקווה שעד סוף השבוע זה כבר יניח לי
