לתור -בהמשך לשרשור למטה

פשוט הוא נהייה ארוך ארוך.. שאלת למה אני כמו בלון הליום?? זה לא משהו שאני שולטת בו. אני כל כך מנסה.. להישאר על הקרקע ו..הופ חוזרת בחזרה למעלה כמו בלון הליום.. ובכל פעם שכאב נוגע בי ומאיים עליי או שנמאס לי מעצמי יום אחד ובא לי להעלםכי אני כבר נגעלת מעצמי ושונאת את עצמי אז יש לי פתרון פשוט- להפוך לדמות אחרת. ממש שינוי טוטאלי- מראה, סגנון לבוש, סגנון דיבור .. הכל.. ואז אני עושה את זה. וזה גורם לי לחבב את עצמי שוב.. עד שנמאס לי.. או שאני מכירה דמות חדשה שבא לי להיכנס לנעליה.. וזהו.. בעיקרון זה לא פותר לי שום בעיה. היא בעינה נשארת אצל כל הדמויות שהייתי בהן אבל זה רק הופך אותי לנסבלת יותר ביעיני עצמי כל פעם מחדש..

בואי נתמודד עם זה יחד עיזבי את אורך שירשורינו אני מוכנה לעזור לך בכל הדרכים האם את מוכנה לקבל את העזרה שלי? אני מאמינה שאם תשאלי את בנות הפורום לא יפריע להן כלל שאנחנו מנסות לפתור את הבעיה שלך אני חושבת שהן ימצאו פתרונות יותר טובים לבעיה שלך ממני . בריחה מכאב - אני יודעת שאין דבר כזה אין פשוט אם תביטי בזה שונה תוכלי לקבל את המציאות כמו שהיא ללא בריחה פשוט ביותר את מרשה לי לדבר על כך עם המטפלת שלי ? ללא אישור שלך לא עושה צעד. מאמינה ביכולות שלי כן להנחית אותך על קרקע .למה לא לתת לכאב לגעת בך ? מה יקרה תישברי תבכי . תני לכאב לצאת זה מה שאני עושה יש לי הצפות המון אני שוכבת לי במיטה ונותנת לכאב לצאת יש כעס כועסת יש צער מצטערת תני לרגש להיות אל תמחקי אותו כי את עושה עבודה גרועה אין לך מה לשנוא את עצמך יש בך המון תני לעצמך את היכולת לבטא את ההמון הזה מאמינה שדרכי תוכלי אני מנערת חזק כמו המטפלת שלי שלא ויתרה עליי אני לא אוותר עלייך ברור ???????? שלך תור

לשאלתך- אם אני מרשה לך לדבר על זה עם המטפלת שלך: אז כן, יש לך את הרשות שלי. בלי קשר למטפלת שלך - אני חושבת שיש לך ניסיון ויכולת לייעץ ולתמוך המציאותיות שלך- חדרה אליי אליי ונגעה בי בדיוק כמו שההומור והדמיון שלי - נגעו בך אנחנו קצת משלימות חלקים שחסרים אצלי ואצלך שלכל אחת מאיתנו יש בשפע בצורה הפוכה האחת מהשנייה. וזה מה שנפלא- שיש לנו דרך לחלוק האחת עם השנייה את מה שיש לנו.. ולתרום.. וזה טוב שניערת אותי- אני בדיוק הטיפוס שכל הזמן צריך לנער חזק חזק אני צריכה את זה. צריכה שינחיתו אותי לקרקע. זה פלא בעיניי אנשים על הקרקע! איך ..עושים את זה? גם בעלי כזה- חזק עם הרגליים על הקרקע. אבל מצד שני- חסר בו דמיון. חסר בו המעבר. אז הדמיון שלי מוסיף גוון מעניין לחיים שלנו. וגם עניין. לפעמים הוא ממש צוחק, נקרע! הבן שלי בן חמש וחצי כיום הביא מהגן ציור לפני כמה ימים: אבא אחיו הקטן הכלב שלנו והוא - עומדים על האדמה , על הקרקע. עם שתיי הרגליים. נותנים ידיים מחייכים. ואיפה אמא?: "למעלה בחללית" הוא צייר אותי בנפרד למעלה בשמיים, עם עיגול סביבי והסביר שזו חליפת חלל. בעלי מזה צחק מזה ממש נקרע מצחוק! הרי ידוע שאני לאללה מעופפת אבל מצחיק איך הילד צייר את זה בבירור. כאילו אמר לי בפנים : "איזה אמא מרחפת יש לי" אסטרונאוטית! זה נכון. הוא לא גילה את אמריקה...