לא יודעת מה לעשות,

נשבר לי לנדוד נשבר לי להיות בלי מקום משלי שבועות בפתח ואין לי איפה להיות כי באים אליה אנשים שיש לי טעם מר איתם הם מהמשפחה של הגרוש והיא הבאירה לזאת שאני אצלה שעדיף שלא אהיה יופי נכון אז התקשרתי לכל החברות וכולם בלי יוצא מן הכלל לא יהיו נוסעים כל אחד למשפחתו הוא בא לי להרים ידים לא יכולה להתמודד כבר עם כל מה שקורה אני תקועה אני מיואשת כבר

נשמע לא פשוט בכלל... שולחת חיבוק למרות שאני יודעת שזה לא מספיק... מקוה שהדברים יסתדרו לך.. דמעה

ראשית מצטערת באמת לקרוא כאן מה עובר עלייך. אני כמעט ולא נמצאת כאן, אבל במקרים הבאמת נדירים כמו עכשיו, צר לי שאני רואה שכלום לא זז איתך כבר שנים. ראשית אני רוצה לאמר לך שכל מה שאכתוב לך כאן לא בא ממקום של שיפוטיות או ביקורת חלילה, אלא רצון אמיתי לנסות לעזור לך. ראשית כל עלייך לשים סוף לנדודים בין אנשים, ברגע שתהייה לך פינה משלך, יהיו לך הרבה דברים נוספים, ובטחון הוא הראשון שבהם. ראשית, איך שנגמר החג ביום שלישי את פונה למשרד השיכון, תבררי לפי כתובת מגורייך להיכן את שייכת. יש דבר כזה שנקרא דיור ציבורי לרווקים מעל גיל 27, ואת אכן זכאית לדיור ציבורי, כי את עומדת בכל קריטריון, הן הנכות הפיזית שלך, והן העובדה שמעולם לא היה רשום נכס על שמך. במשרד השיכון יפנו אותך לכמה מקומות, בניהם עובדת סוצייאלית אשר תיתן ד"וח על מצבך, תאספי הצהרות מקרובים שהלינו אותך בביתם עד עכשיו. גל זאת תהייה תקופה לא פשוטה של תיזוזים, אך אל תתייאשי בבקשה!! תביאי כל מה שייבקשו ממך, כולל דוחות רפואיים, הדבר יקל עלייך מאד וייתן עדיפות לטיפול דחוף במצבך. כל הניירת תעבור למשרד השיכון. תתבקשי בתקופה הזאת לשכור דירה, תנסי להלוות כסף לצורך זה מכל מקום אפשרי. אין לי ספק שבמצבך את תעברי את הוועדה הזאת, ותוך שבועיים תקבלי תשובה חיובית, ואיתה סיוע בשכר דירה בגובה שיכול להגיע ל 80% מעלות שכר הדירה. ברגע שקיבלת את הסיוע, את זכאית לדיור ציבורי. בדרום הארץ יש מאגר גדול של דיור ציבורי ולא תהיה בעייה בשבילך, רק אל תסרבי. גם אם ייתנו לך דירונת במצפה רמון או בבאר שבע. ישנם שם בתי ספר שדה, בשבילך מקורות פרנסה שאת רגילה ואוהבת לעסוק בהם. כעבור מספר שנים תוכלי לרכוש את הדירה בשמונים אחוזי הנחה, עבור דירה בנגב זה יכול להיות מחיר בסדר גודל של שנת עבודה שלך, ואני לא מגזימה! וכך תהייה לך פינה משלך! לא תצטרכי להשפיל את עצמך, ולחלוק את חפצייך ואת עצמך בכל מיני מקומות. לא תרגישי דחוייה ולא רצוייה! גל את חייבת להבין שהצעד הראשון בדרך לשנות את חייך מתחיל במקום משלך להניח ראש בסוף יום. כן אני דואגת לך, וכן אני לא מבינה את חוסר המוטיבצייה לעשות למען עצמך. תנסי לקחת את כל מה שכתבתי כאן למקום של עשייה אמיתית למען עצמך, אין לך מושג לאיזה מחוזות טובים זה ייקח אותך. אם תרצי עוד עצות, קחי את המספר החדש שלי, את יודעת ממי..... בהצלחה יקירה.....

תאמיני לי כל כך מבינה איזה מבאס זה להיות לבד בחג- כשכולם מתלכדים ואת .. נכללת.. לא יודעת, גיליתי שאם אין מה לעשות- ואת דחויה ממילא הכי טוב זה לשים פס. ולשמוח עוד יותר!! ולא להתעצב..ולהתמרמר. זה גם ככה לא יעזור הרי אין במי לבטוח! אף פעם אין!!!!!!!! אין!!!! זה הכל שקר הכל אשליה גמורה!!!! רק על עצמך- הכי טוב לבטוח. כמו שליאור ייעצה לך - הכי חכם והיא צודקת! זה להפסיק לבטוח בתמיכתם העלובה והצבועה של האחרים. שיום הם נחמדים אלייך ואת מרגישה בבית ויום אחר הם מסובבים לך את הגב. ככה סתם בלי שום הודעה מוקדמת.. ובלי סיבה..וזה תמיד קורה.. תמיד מחכה בפינה. תמיד- בכל מקום!!אז כמו שליאור אמרה עדיף לך לקום ולמצוא פינה משלך.. ואז לא תהיי תלויה בכל הצבועים למיניהם.. אל תראי לאף אחד שאת מבואסת מזה - זה גם ככה משפיל.. להיפך, זקפי קומה ותתחפפי משם ומצאי לך פינה משלך.. היי.. אל תתבאסי..מהמילים הקשות שלי - הן מופנות לכל הצבועים למיניהם- ת'שמעו אותי כולכם: אני לא מתבאסת מכם שמעתם!!! אני שמחה ועליזה!!! ו..מוציאה לכם לשון- לי יש פינה משלי, הכי מפוארת משלכם אז...אני לא צריכה אתכם בכלל !!! מהיום אני בטוחת רק בי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני והפינה שלי- וגלוש יקרה, ... שומרת לך מקום אצלי.. אצלי את רצויה.....

את אחלה..... חצופה ונושכת כמונייייייי......