כנראה שטריגר

הכל קשה לי מדי. לא עושה כמעט כלום ולאחרים זה נראה כאילו שאני חיה את החיים הטובים כי אין לי כמעט עומס. כי עובדת רק בבוקר. ורק מעט שעות כל יום. וכי שאר היום חופשי ואני רוב הזמן רק ישנה או סתם במיטה. לאחרים זה נראה כאילו שאני בפסק זמן. אבל אפילו המעט הזה שעושה- עושה אותו בקושי. ממש בקושי. הכל קשה מדי. סוחבת את עצמי בקושי כל שבוע לטיפול. קשה לי לשבת שם. קשה לי לדבר. בשבוע שעבר הייתי צריכה ללכת שוב למיון, כי פגעתי בעצמי, וזה יצא משליטה. לפני שבוע וחצי כמעט שמתי סוף. להכל. פשוט להכל. כבר ממש נמאס לי. לא יודעת כמה עוד אני אוכל להחזיק ככה, בתוך זה. עם זה. לילות לבנים. המון לילות לבנים. ולא ישנה כמעט. ואוכלת בכמויות. בהמה אחת..אחת ענקית...ולא מצליחה לעצור מלפגוע. דרך האוכל. דרך החתכים. ושבוע שעבר שברתי שיאים אישיים בעניין הזה, כשמרוב כל הכעס שהצטבר אצלי, שלא ידעתי איך להוציא אותו- דפקתי את היד בקיר. דפקתי אגרוף ממש ממש חזק בקיר. ולכן גם הגעתי למיון, מחשש לשבר. בסוף זה היה רק סדק. "רק סדק". שהיה יכול להימנע אם לא הייתי מטומטמת. פשוט קשה מדי. מנסה לא להישאב לזה. באמת שמנסה. לא לתת לזה לנהל אותי. אבל פשוט לא מצליחה. לא מוסוגלת. אין לי כוח מול זה. והכל, כל דבר הכי קטן, נראה לי קשה לעשות אותו. הכל. רוצה רק להישאר במיטה הזאת מתחת לשמיכה, ולא לצאת מפה יותר. לא לזוז מפה.

תקופה קשה והתגובות בהתאם את לוקחת משהו נגד הדיכאון שאת נמצאת בו ? סליחה אם השאלה חצופה-לא זאת הכוונה המטפל/ת שלך יודע/ת מה עובר עלייך ? אייך את מרגישה ? ו "רק " סדק זה לא מעט , גם מזה סובלים לא מעט מי שמסוגל לראות אותך כאלו שאת רק ב-פסק זמן ולא רואה את המאמצים הגדולים שאת עושה כדי לתפקד ביומיום גם עם מה שאת כן עושה , פשוט לא רואה אותך, אני חושבת שאת לא צריכה לדפוק חשבון לאף אחד אלה רק להתרכז בעצמך ובמה שאת כן מסוגלת לעשות , כל השאר לא מענין , נקודה וסימן קריאה !!! חיבוק עוטף-חטולית

מנותקת יקרה המון זמן לא ראינו אותך אז אולי זה כבר סימן טוב שאת כאן אולי יש דרך לקבל את הכוח להמשיך הלאה לא לוותר... וטיפול.....זה חלק מהעניין..... המילים יגיעו אולי שווה לנסות כלים אחרים? ציור? פיסול? משהו שיתן בטוי לכל הכאב איתך אידה