כמו פעם

גוש בגרון כאב הלב תחושה שאני פשוט מאבדת את זה וכעס לא הגיוני אני הרי ביקשתי לסיים את הקשר ואני שרציתי לבד .... כמו פעם, למה לא הכל הלך על מי מנוחות... מנוחות עדן אני צריכה להזכיר לעצמי מנוחות של אפטיות וחוסר יצירה צריכה להזכיר לעצמי האם באמת היה שווה ללמוד מחדש להזדקק ועכשיו שלמדתי איך צומחים בלי התמיכה בלי המקום שאפשר היה להתפרק בו לא חשבתי שיהיה כל כך קשה ובכל מקרה למי יש כסף להמשיך להתמך עד בלי די בחילה, כאב בטן וחולשה ודי... חייבת לזוז להתארגן לצאת לעבודה מקווה שזה קצת יסדר אותי

כל כך כואב לשמוע אותך ככה.. כל כך קשה לסיים קשר (טיפולי??) בגלל מחסור במזומנים.. כל כך קשה להפסיק את התמיכה.. עכשיו את חייבת ללמוד להסתדר, לצמוח מחדש מהריק מהחלל העצום הזה שנפער.. ליזי, יש לך אישיות גדולה! אני בטוחה שתמצאי את הדרך להצלחה.. בינתיים, אנחנו כאן איתך ובשבילך שתעברי את הכל בשלום.. ובקשר לחולשה- למרות הבחילה וכאב הבטן - שימי לך סוכריית שוקולד בפה שתמריץ לך את הדם.. אני יודעת שזה עוזר- כי עשיתי זאת הבוקר.. ((((((((((((((((((חיבוק))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

אח.. הציפורניים החדשו הללו..

חשבתי על זה שוב.. האם ייתכן שהפסקת קשר שלא קשור למסגרת טיפול ועכשיו שאת לא בטיפול אז קשה לך שבעתיים?? אם כך.. אז מבינה את הקושי של "להיות לבד בעולם בגדול" מחוץ לחממה העוטפת של חדר הטיפולים שתומך ומכיל.. טיפול זה הוצאה שקשה לממן.. אח.. הלב .. הלב.. מסתבר שהוא איבר החישה הכי חכם בגוף המוח נותן הוראה לעזוב.. והלב אח"כ לא מסכים.. שולח אותות ומסרים של מצוקה שנסבול כדי אם לא נקשיב לו.. וחדר הטיפולים לא תמיד נמצא שם כדי לטפל בו ולהעניק לו את תשמות הלב שהוא ראוי לו.. ואז מתחילות תחושות של רעד סחרחורת עילפון ואיך לא? אני למשל- כדי לחסוך לעצמי סבל חסמתי אותו. אבל סבלתי בצורה אחרת. אי אפשר להתחמק מהלב.. כל עוד הוא חי ונושם..

סבלנות יקרה....סבלנות... עוד קצת זה יעבור... יהיה קשה....פחות....לפעמים יותר.... תמיד אפשר מפגש התחזקות תמיד אפשר לשנות... תני לעצמך הזדמנות... וגם בסלנות איתך אידה