לכל השושנים היפות..

היום בערב הקראת לילדי את הסיפור על הנסיך הקטן. הפרק שריגש אותי במיוחד היום הוא הפרק על הנסיך והשושנה. יום אחד גילה הנסיך הקטן בעולמו נבט חדש. הוא חש כי יצא ממנו דבר מופלא ואכן עבר זמן רב כי השושנה לא מיהרה לצאת והתכוננה עוד ועוד להיות יפה. וכך אחרי הכנות מדוקדקות פרחה לה עם זריחת החמה.. הנסיך הקטן היה מסנוור מיופיה,, הוא שירת אותה בנאמנות ודאג במסירות לכל גחמותיה הקטנות והמרגיזות. לבסוף, כיסה אותה בכיפת זכוכית שתגן עליה מפני רוח פרצים וציפורניי חיות טורפות. יום אחד החליט הנסיך הקטן שדי לו ורצה לעזוב..דבר שהתחרט עליו נואשות מאוחר יותר ולא פסק מלהתגעגע אליה. "השושנה שלי מילאה את כל הכוכב בריח הניחוח שלה, אבל אני לא ידעתי להנות מזה.." "עניין הציפורניים החדות הטפשי הרגיז אותי, היה עליי פשוט לחוש את הרוך, מבעד לתחבולות שלה.." הפרק הבא עשה לי עצוב והיה קשה לי לסיים את קריאתו: "כשהשקה את השושנה בפעם האחרונה ועמד לכסותה בכיפת הזכוכית שלה, הרגיש שהוא רוצה לבכות. "שלום", אמר לשושנה. אבל היא לא ענתה לו.. הנסיך הקטן הופתע שאינו שומע הפעם תלונות. הרוך השקט הזה היה בעיניו חידה. השושנה הודתה שהיא בעצם אוהבת אותו ושבאשמתה הוא מעולם לא ידע. ואז ביקשה ממנו להסיר מעליה את כיפת הזכוכית. "אבל הרוח.." אמר הנסיך אך השושנה המשיכה להתעקש.. אף רוח לא תגרום לה לצינון הרי היא פרח. חוץ מזה, הגיע הזמן שיבוא פרפרים לבקר כשהיא תשאר לבד.."והחיות הגדולות- אני כבר לא פוחדת מהן. גם לי יש ציפורניים חדות." והיא הראתה בתמימות את ארבעת קוציה ואז הוסיפה: "מה אתה עומד ככה? זה מרגיז! החלטת ללכת מפה, אז לך." כי לא רצתה שיראו אותה בוכה. שושנה גאה הייתה..... אז אתן- השושנים היפות- הנשים המופלאות תראו כמה אושר, ניחוח וזיו אתן מביאות לעולם בו אתן נמצאות. ובאשר לקוצים- דבר כל כך מופלא לא ראוי שתהיה לו הגנה? אף אם למראית העין בלבד שהרי ידוע לכולן שהקוצים לא ממש עזרו לשושנה.. ובסופו של דבר, השושנה של הנסיך הקטן הצליחה לשרוד לבדה- נגד רוחות הפרצים, נגד ציפורניי החיות הטורפות ו נגד והבדידות התהומית עם ארבעה קוצים בלבד ובלי כיפת זכוכית. לכן, כל אחת מכן היא את האחת והיחידה- השושנה! שלכן באהבה, נשים יקרות, סמויה..

הנסיך הקטן,,,,,,,,,נוסטלגיה שתמיד נעים להיזכר בה ותודה על דימוי השושנה אל תשכחי גם את שאת שושנה מדהימה בפני עצמך ואל תשכחי לשלוף ציפורניים כדי להגן על עצמך חיבוקים-מלאן חטולית