מצטערת טריגר

אז אני כאן,יושבת במחשב,אחרי מחשבות ארוכות אל למות או לא למות,אל מה יהיה אם הילדים שלי אחריי,לחשוב אל זה שמי שרוצה כל כך להוריד אותי למטע יצליח במה שהוא רוצה,אני הבנתי שכל הפחד שלי,שכל מה שאני מרגישה,עיומים שגדולים אליי,המשטרה שעוד מחפסת אותו,מפחיד אותי שהוא מסתובב חופשי החבר של הגרוש שלי,מפחיד אותי העיומים שלו,מה שאני מרגישה אכשיו,להילחם לכאן או לכאן?אני יודעת שאני לא מסוגלת לזה שיפגעו בי עוד פעם,עוד פעם אחת כזאת תגמור אותי לגמריי.... כל התאליך הזה לוקח יותר מידי זמן... שיחה אם הילדים שלי היום שהורידה אותי למטע,לא נותן לי מנוחה שהם שם,ניזכרת בשיחה אם העו'ס של הילדים שלי ואיתם ומה שהם אמרו שם,הבן שלי אמר לה שאני אמא הכי חזקה בעולם,שיש לי הרבה כוח,ושאלתי את עצמי מאיפה הוא מבי את זה? הילדים שלי כל כך מבולבלים,כל כך מפחדים לדבר ולהגיד מה קורא שם בבית, הם אמרו לי ולעו'ס שהם פוחדים כי אסור להם לאגיד מה קורא להם שם,שהבן שלי פוחד שיוציאו אותם מהבית,גפ הם זה לא בית טוב בשבילם,ואני כל כך מבינה אל מה הוא מדבר,אל הפחד הזה שלו מזה שאני ניכנסתי לאישפוז ההינו צריכים להיפרד,ההינו שנתיים במקלט שיגן אלינו מהגרוש שלי והחברים שלו,עד שמצאו אותי,מצאו אותי וההיתי יותר משבוע מאושפזת בגלל מה שהם עשו לי,עד שהמשטרה מצעה אותי חבולה וארומה ו... אז נפלתי ונשברתי לגמרי,אני רושמת את הדברים האלו ובוכה כי כואב לי כל כך אל מה שהיה,אל איך נשברתי ככה,כמה אני שופטת את עצמי אל זה שההיתי חלשה כל כך,שנכנסתי למצב של ניתוק ,למצבים שלא יכולתי לזעות את הילדים שלי,להיות מאולפת,לאקי כל הזמן,להגיע למשקל של 36,35 ולא להצליח לאמוד אל הרגליים,אני נזכרת בכל זה וזה לא נותן לי כלום אכשיו,זה פשוט עולה בגלל כל מה שקורא אכשיו,מין סבב חוזר של הדברים,מה שהחבר של הגרוש שלי עשה לי ליפנאי חודש וחצי,מה שהוא גורם לי לעשות לעצמי,לא יודעת כבר איך ובמה להחזיק,לא יודעת כמה אני עוד מסוגלת להחזיק מאמד ככה,אני פוחדת... אני לא מרגישה מוגנת כאן כי יש כאן מישהו ולא משנה מי שמציק לי ומציק זה מילה עדינה,ורוצה להגיד ורוצה שזה יגמר,אני לא רוצה להרגיש כמו זונה,וככה אני מרגישה,אנשים מוצאים את החולשות שלי,אני כמו סכנה לציבור,אני סכנה לעצמי... מה עוד יש לי להוסיף אל כל מה שאני אוברת? מחלה שצריך להיתמודד איתה,ואני לא רוצה את כל הזיעומים האלו,זה רק מרגיש לי שאני מזועמת,זה כמו לחדד את זה,ונמאס לי מכל הכדורים האלו שאני לוקחת... מה מחזיק אותי? מה יכול לגרום לי לחייך באמת? מתיי כל זה יגמר? יש לי כל כך הרבה שאלות,אני פוחדת. להיות אישה מוכה זה להיות תמיד בצל של סכנה של הגרוש שלי, והם לא הוא אישית אז הוא שולח את חברים שלו,שההינו יחד כמה שנים הוא ארס אותי לגמרי,הוא השפיל אותי בצורות הכי נוראיות, ואני ניסיתי לגונן אל ילדיי ולא הצלחתי,ואני מרגישה כל כך רע אם זה,ואני יודעת שזה היה אז,אני יודעת שהחזרה החורה לא עושה לי טוב,אבל כל פעם שזה קורא,כל פעם שאני מרגישה קצט יותר טוב,הוא רועה אותי,או ההורים שלו רואים אותי ומפחדים שאני יחזיר את הילדים שלי אליי,הוא מפחד שאני יכניס אותו לכלא,ואין לי כוח לכל הגלגל הזה,אני לא יודעת כבר מה לעשות,באמת שלא יודעת,העיומים האלו,השיחות טלפון ותבוי היום לשם כי אם לא... ואני רושמת כדיי להשאיר אותי יושבת כאן ולא ללכת ולתת לו לפגוע בי,ואני רושמת כדי שהם יקרא משהו לפחות אתם יודעים שניסיתי,יודעים שהיתה פעם אישה כזאת שכן נילחמה... שאני רושמת שאני רוצה למות,אני אומרת בזה שאני לא מוכנה להיפגע מהם יותר,אני פוחדת,שאני אומרת את זה כי אני לא מסוגלת לחשוב אל זה שגם במקום המוגן שלי יש מישהו שלא עושה לי טוב... אני כבר לא יודעת,אני מצטערת שאני מרגישה ככה,אני מצטערת שאני כזאת פחדנית,ואיך אפשר לעזור לי? איך?? אני כבר אובדת עצות,אני כבר לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה ,רוצה ומנסה,כן הגשתי תלונה,כן עזבתי את הבית של אבא שלי,כן עשיתי דברים,אני כבר 10 ימים שלא מקיא ובכוח מנסה לא לרוץ לשירותים אכשיו,אני רוצה דיי אני יודעת ככה מרגיש לי שאף אחד לא ממש יכול לעזור לי,ואני גם יודעת שאם המשתרה לא תתפוס אותו אני כבר לא יהיה כאן,אוףףףףףףףף יש לי ימי הצלחה,אבל זה מתנגש אם ההתמודדות הזאת של המציעות המחורבנת שלי שכבר באמת אני שואלת למה? למה לאמשיך לחיות? למה לאמשיך לסבול? סליחה אל האורך,אבל אני צריכה אותכם,גם אם זה רק חיבוק

עמיתוש אין לי כל כך מה להגיד ואיך לנחם אני חושבת שאת מאוד אמיצה ונלחמת למען עצמך ולמען ילדייך אבל המלחמה הזאת קשה, מתישה ומפחידה והיא כרוכה בהרבה מאוד כאב תהיי גאה בעצמך!!! מחבקת בעדינות ובחום חיבוק מגן, עוטף ומנחם איתך שחף

עמית סליחה ממך וסליחה מכולכן שאני לא נחמדה ומצחיקה היום אבל אני רוצה לשאול שאלה נוקבת שמכעיסה אותי(לא את, עמית חלילה)- מה ככה נראה מעמד ה אישה בישראל שנת 2008? ואף אחד לא עושה כלום?!?!? לא המשטרה, לא הרשויות לא.. מה זה?!?!? זה גרוע יותר מאצל הבדוויםם איזה פחד שגבר יעיז להתנהג ככה? קראתי בעבר כאן את פירוט האלימות הקשה שלו ושל חבריו נגדך(מינית ופיסית ממש מזעזע אי אפשר לתאר..) מה הוא עוד גם שולח את את החברים שלו?! וככה הוא יוצא נקי? בלי עונש בלי מאסר? מה קורה פה לעזאלזל? איפה רשויות החוק? זה סיפור לעיתונות, לכלבוטק לעובדה לא יודעת למה.. אולי אני תמימה אבל למה המשטרה לא עושה כלום נגדו ונגד חבריו?!?!? כשאת מגיעה לביה"ח ככה חבולה ובטח שואלים מה קרה ואיך - אף אחד לא מתערב?! אין אף גורם שמסייע? לא יודעת, אם הציבור היה קורא עלייך בעיתון לבטח היו מזדעזעים מסדר גודל האלימות. ובכן- זהו מעמד האישה בישראל שנת 2008 . בושה!

לדעתי הקטנה מאוד את אמא מדהימה שאת מנסה להגן אליך ואל ילדיך לא כל אמא עושה את זה

עמיתוש פשוט מזעזע מה שעובר עלייך לרגע על תחשבי שלא ימצא עוד פתרון למצב הלוואי שימצאו פיתרון מהר כי את והילדים סובלים המון את מקסימה ואמא נהדרת שמגינה על הילדים שלה גם במחיר החיים שלה וכל הכבוד לך כואב לדעת כמה הבירוקרטיה במדינה שלנו עובדת לאט מחזיקה לך אצבעות שיצליחו לעזור כמה שיותר מהר הבן שך אמר לעו"סית שאת חזקה , אולי בגלל שזה נכון ? כי הוא רואה שאת נלחמת בלי לדעת מה שבליבך ? ואולי גם כי הוא מעדיף לדעת שלא חשוב מה יקרה הוא תמיד יוכל להמשיך לסמוך עלייך ? הוא מעדיף אותך כמו שאת ותאמיני לי שזה המון , באמת המון - יש המון בנות שהיו מוכנות שתהיה להן אמא כזו שנלחמת עליהם ובשבילם כמוך רק שהן לא זכו או לא זוכות לכך , והילדים שלך כן למזלם הטוב, תחזיקי מעמד -שולחת המון כוחות נפשיים וחיבוק ענק