היי

התחלתי להיפתח לחברה סוף סוף.. צ'מעו קטע.. אני מגיעה בבוקר לעבודה. כולי כמובן מתוקתקת, עם דאאווין ופאסון כאילו.. והכל הצגה, כמובן. עומדת בפתח חבורה של אנשים צעירים שאת חלקם אני מכירה בפנים מסביבת העבודה.. וכמובן שאני מתכווצת מבפנים מתה להעלם או לפחות למצוא פתח אחר שנכנסים אליו לעבודה. אבל שם זו הכניסה! ואז אני עוד יותר ננעלת בתוך המשקפיים השחורים שלי. ו"נעלמת".. אני שומעת אחריי הדים של "בוקר טוב" כאילו מעולם אחר ואז קריאות של "סנובית "סנובית". והכי קטע שאני בכלל לא מקשרת את הארוע אליי. בטח מדברים על מישהו אחר- לא על "חללית כמוני" מי בכלל רוצה להגיד לי בוקר טוב?מי אני היום? אני לא קיימת בכלל. ואז הפתעה.. בכניסה לקיוביק שלי עוצר אותי בחור נחמד- שאומר לי בפנים- פגעת בי לפני כולם בכניסה אני אומר לך בוקר טוב ואת מסובבת את הראש.. וכל החברה צחקו עליי. ואז פתאום נפתחתי בלי להתבייש בעצמי אמרתי לו בביטחון: תשמע, אל תתייחס אליי יותר מידי כי יש לי אופי חרא! יש לי קווים אוטיסטיים באישיות ובכלל אל תיפגע ממני מצטערת על העלבון בואנה הבחור תפס צחוק על הבוקר.. וזה הקל על הסיטואציה המביכה. מסקנה מהסיפור הטפשי הזה: לאחרונה השלמתי עם מי שאני ותפסתי ביטחון עצמי. בגלל המודעות שלי לעצמי.כשאני מקבלת את עצמי - כמו שאני אז גם הסביבה. מה לעשות- יצור חברתי אני כבר לא אהיה בגלגול הזה. אוף.. מותר לי לעאזאזל להיות "מוזרה" בלי נקיפות מצפון וגם כבר לא אכפת לי- ראיתם איך דיברתי בביטחון לבחור ולא התביישתי במי שאני באמת מתחת למשקפיים השחורים. יש לי זכות להיות "אחרת".

יש לך זכות להיות מי שאת מוזרה??? מיוחדת!! בשבילנו אחת ויחידה, לומדת להתמודד עם אנשים, חברה ןבעיקר עם עצמך אז קבלי עצמך, תאהבי את עצמך כמו שאת, פשוט נפלאה אידה,

שיהיה לך סוף שבוע נפלא... ל"ג בעומר היום.. אז שיהיה לכולן חג שמח.. וכיף במדורות..

וואלה... כלכבוד, כבדי את עצמך, אל תתביישי במי שאת, והכי כל הכבוד שלא הסתגרת אלא הסברת לבחור אז ... לא חברותית אבל מדברת, מתקשרת, מסבירה פנים ... אופססס בסוף עוד תהפכי לחברותית - ראי הוזהרת :-) שבת שלום ליז