טריגר,קשה לי מידי

מהבוקר להיות שם ,בבית חולים,להיות שם במקום אחר ולספר אל מה שקרה איתי מגיל 5 ואד היום וזה מוצף מידי,אני מאבדת את עצמי,שעה יושבת בשירותים ומקיא למוות ורוצה שכל הגועל יגמר כבר,לא הצלחתי לאכול כלום היום,שוב מתחיל הצום ואני כל כך לא רוצה,אני באפס כוחות,נעלמת לאנשים ולא רוצה יותר את כל הכדורים האלו שמזכירים לי את מה שהוא עשה,אבר שלוש שבועות ועדיין לא טפסו אותו ואני חייה בעיום שהוא יפגע בי,אני מרגישה שהעולם שלי נלקח ממני. דיברתי היום יותר משעה אל הפגעיות שלי,אל אבא שלי,אמא שלי, אל הגרוש שלי,אל החברים שלו והיא יושבת ובוכה,אל כל הכאב העצום הזה,רוצה לחבק אותי ואני לא מאפשרת,רועה את הרזון שלי וכל כך רוצה יחד איתי שמהיום זה יהיה התחלה חדשה ובאמת אני מנסה אבל נישברת,נשברתי היום לאלפי חלקים,מרגישה כמו סמרטוט שלקחו ממנו את כל הטיפות האחרונות ... אני לא רוצה את עצמי,אני מרגישה זונה וזה מרגיש לי ואני רועה את זה אל עצמי כל פעם,במקלחת ,בשירותים,בכל מקום,מסומנת אל ידי כולם,רוצה שיכחו ממני קצט את הכאב הזה,ההצפה הנוראית הזאת,אין לי מנוחה ומסממים אותי,נתנו לי את הכדורים בסוף בכוח,רק כך שאולי זה יקל קצט ושוב זה מרגיש לי שאין לי שליטה,אז רוצה לא להיות בהרגשה הזאת שאני ככה אכשיו, רוצה חיבוק שיכול ובאמת להגיד לי שלא ניגעלים ממני,כי אני לא באמת זונה שלהם,כי אני לא באמת מפלצת גם אם אני אומרת ככה,אני מרגישה שהכל כואב,רוצה מנוחה,לא רוצה לארו,רוצה להחלים כבר מהכל, שיהיה לי טוב ואין לי את זה,אין לי... אני יושבת ובוכה,הדמעות לא יבשו, הכאב הוא עצום ,המילים הם כואבות וחדות כמו סכין,תעזרו לי רק קצט

יום אחד היא ישבה כך בשקט, ילדה קטנה שרק שיחקה אם הבובה שלה,מלטפת את השער,מי קנה לי אותה? אני כבר לא זוכרת,רק יודעת שהאבתי אותה מאוד,בובה כזאת שאפילו נתתי לה שם,חני, ילדה שרק ישבה בשקט,ואז הוא הגיע לחדר,צעדיים,אני זוכרת שהחזקתי חזק את הבובה שלי,בלב אמרתי לה שתשמור אליי,שתדן אליי שלא יקרא לי כלום, אני זוכרת שכנירה דימינתי שהוא שכב אליי כאילו ירדו לבובה דמעות,אני לא בכיתי,אני לא צעקתי,אני רק אמרתי בלב לאלוהים שיגמר,כי לא עשיתי כלום רע כמו שהוא אומר,לא ההיתי ילדה רעה,ההיתי כל כך בשקט,אני וחני הבובה,אחרכך כבר לא רציתי לגעת בה,כאילו היא עשמה... ילדה קטנה בת 8 9 שגודלת ונייהת אישה בגיל צעיר כל כך,ואבא אומר שהוא אוהב אותי,שאני הנסיכה שלו... אמא את,את שהוא אנס אותך צעקת לו שהוא אורג אותך ושכואב לך ושתלך לבת שלך,את שההית אמורה לאגן אליי... חשבתי ללכת לבית הקברות ביום הזיכרון,רציתי לבקר אותך,אבל היום שדיברתי אם הפסיכולוגית שיחה של רק הקרות,של שעה וחצי,ניזכרתי במילים שלך,ששלחת אותו אליי. ילדה אני כבר לא,אישה אני גם לא, אני רק עצמות שלא יודעת איך עוד מחזיקות אותי בחיים,ילדה קטנה אם בובה ששמה חני,מעניין מה עשיתי איתה????

לקרוא אותך כל פעם, אוי אוי אין מילים, אין. זה אולי נשמע נורא, אבל הסבל שעברת בחיים, מכניס מעט פרופורציות לחיים שלי. כואב לי הלב עלייך יקרה. ואני שולחת לך חיבוק ואהבה ענקיים, עד אלייך יקרה. טוב שאת במסגרת טיפולית. תאפשרי לסובבים אותך לעזור לך. הלוואי שכל הפוגעים בך ישלחו לאש הגהנום אמן.

עמית יקרה מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת הרזון...הקאות...הרבה דמעות על מה אמא שבגדה ולא הגנה על לבד ובובה אחת שהייתה שם...חני מחזקת אותך גיבורה אל תוותרי.... אל תרימי ידיים מחבקת אידה