לא שפויה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
נכנסתי לכאן שוב הערב ופתחתי את ההודעות האחרונות שלי שוב.וחשבתי לעצמי- אם אני אלך לטיפול אני סתם אעשה בושות לעצמי כי המטפלת בטח תחשוב לעצמה שאני משוגעת ואוליי תמליץ על אשפוז בגין פנטזיות או לא יודעת מה. כמו שבעלי אומר שכל זה קרה לפני המון המון זמן. אז מה ייתן להתעסק עם זה. אולי אני בכלל דמיינתי את הכל? הרי בגיל חמש (כמו בגיל של הבן הבכור שלי)- יש מלא מלא המצאות וסיפורים ופנטזיות. איך בכלל ייתכן שאני זוכרת את פרטי הפרטים כאילו וזה היה אתמול וכמו שאני יודעת עובדות- כמו למשל- הלימון חמוץ, הסוכר מתוק וכו'. וזה לא נמחק מהזיכרון שלי בכלל? נכון שזה נשמע מופרך ומפוקפק? וגם לא הגיוני? אני מנסה לחשוב אולי כילדה המצאתי לעצמי סיפור בדיוני וזה הלך איתי לאורך כל הדרך. ואז מפה לשם שתלתי לעצמי זכרונות בדויים שכלל לא קרו. ומצד שני אני יודעת שזה קרה אין לי אמנם הערכת זמן אם זה נמשך שנה או יותר או בכלל כמה זמן? אין לי מושג!הרי כילדה בטח שלא ספרתי את הימים כי בגיל הזה אין הערכת זמן. אבל בטוח המטפלת תשאל כמה זמן זה נמשך. וואלה לא יודעת. אז איך אני בכלל נשמעת אמינה?! כזה הזוי ובדיוני. אבל זה תקוע בראש שלי ולא נמחק כמו עובדה. עובדה שיש לי עיניים דבש-ירוקות, למשל. עובדה שאני זוכרת איך קראו לגננת שלי בגן חובה ומי הייתה מלכת הגן. אז בעצם גם את זה אני זוכרת בדיוק כמו את השאר. שנה אחר שנה זה הלך אחריי בזיכרון, עקב אחריי גדל איתי . מלא דברים נמחקו לי מהילדות אפילו מי זוכר מה אכלתי אתמול אבל זה- לא. כמו שאמרתי קודם- זה כמו קללה שנדבקת כמו קרציה. כמו איזה דיבוק שאי אפשר להסיר. נראה לי אני בכלל לא שפויה. אולי זה ההסבר הכי הגיוני שיש לכל זה.
סמוה יקרה את יותר מדיי שפויה....יותר מדיי נורמלית.... מגיבה בצורה הכי נורמלית לכל המצב הלא נורמלי שעברת.. את חייבת להאמין לעצמך.... אין לך שום סיבה להמציא דבר כזה... הרצון קיים...שהכל יהיה דמיון ולא מצאות, אך למרבה הצער - לא המצאת דבר הזכרונות שלך הם זכרנות... והחוסר בזכרון הוא בדיוק מאותו מקום קשה וטראומטית... מטפלת שיודעת את עבודת לא שולחת לאישפוז ולא שואלת שאלות כאלה... תסמכי על עצמך...תסמכי עליה... תני לעצמך את הצ'אנס לעזור לעצמך ולטפל בחויה הקשה שעברת וכל כך משפיעה עלייך. מחזקת אותך אידה
תודה אידה על החיזוק. כל-כך הייתי זקוקה לו נואשות. כל החג זה ישב לי כמו יציקה על הלב. ממש הרגשתי מועקה שלא עוברת. וזה בגלל שהייתי בחופש מהעבודה. היום אני בעבודה. ומסתבר- שהעבודה מסיחה את דעתי יופי יופי. איזה כיף -ממש כמו סם שמקל. אבל ברגע שאין עבודה ושאני "חסרת מעש" בבית- ההשפעה פגה. ואז שוב זה מתחיל להציק ולהעיק. תודה על התמיכה בחג- בטח זה גוזל זמן של מנוחה ושל בילויים. ממש מעריכה את זה! מחר אנחנו הולכים לעשות עם כל המשפחה של בעלי על האש.. אז בטח יהיה כיף! מאחלת גם לך המשך חג שמח והרבה בילויים ושמחה.
מנסיון קצת מריר שלי וגם מגיל יותר מבוגר מחפסים סימנים ולאט לאט מגילים שזה באמת קרה ויש רצון נוראה להאמין זה לא קרה איך יכול להיות שלא היתי שם? והאמת הפסיכולוגית היא לא בלש או חוקר פרטי היא תרצה להבין את רגשותיך לגבי המקרה ואולי אף יותר רחשוב איך זה משפיע אליך אחשו לפי דעתי מאוד כדי לך לגשת לטיפול אצל משהיא שמבינה בתחום מחזקת
לאף אחת- שהיא בעצם מישהי.. תודה על החיזוק. המשך חג נעים..
