טיפול
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
חזרתי עכשיו מהפסיכולוגית. ממש מרוקנת מכוחות. הייתה שיחה ממש עמוסה. וכרגע כל מה שבא לי זה רק להיכנס למיטה ולישון ולא לחשוב על כלום. לברוח לקצת מהכל. הקטע הוא שרוב הזמן זה מה שבא לי לעשות, לא רק אחרי השיחות עם הפסיכולוגית. פשוט אחרי השיחות זה מועצם ובא לי ממש להיעלם ושאף אחד לא ייראה אותי. כי ממש בלי אנרגיות. שמעתי היום בדרך הביתה שיר ב-mp3, שיר של רונה קינן, ויש שם שורה שאומרת- "לרצות לבכות 20 שעות ביום בממוצע", נראה לי שככה זה כתוב בשיר. לא יודעת למה כתבתי את זה עכשיו..אולי כי זה מסוג המשפטים שזה מרגיש כאילו כתבו את זה עליי, כי ככה בדיוק בדיוק אני מרגישה. אני הולכת לישון קצת. או לפחות רק לשכב קצת ולנסות לא לחשוב על כלום. נראה לי שהיה לי יותר מ"עמוס" בפגישה היום.היה לי עמוס מדי. מציף מדי. לא יודעת מתי לעצור כשזה יותר מדי בשיחה. לא יודעת מתי להגיד לה לעצור כשזה קרוב לי מדי וצפוף ומציף כל השאלות שהיא שואלת. ורק אחר כך, אחרי השיחה, מרגישה כמה שזה היה לא מותאם ויותר מדי. אני צריכה להיעלם לקצת. אולי להרבה. מתי זה יעבור כבר?
מאוד מבינה אותך גם אני בתקופה האחרונה מבלה המון זמן במיטה כשאני נמצאת בבית ואת האמת אני ממש לא אוהבת את זה כי אני מרגישה שאני סתם מבזבזת זמן יקר שהיה אפשר לנצל אותו לדברים מועילים יותר מקווה שתקופת המיטה הזאת תעבור מהר גם אצלך וגם אצלי תרגישי טוב שחף
מנותקת יקרה נשמע שמתחיל להתקדם...בטיפול, מקווה שתוציא ותשחררי כמה שצריך תחושי את הטוהר שבך... זה קשה , אני יודעת... זמן ועובודה... ובעיקר לא לבד!!! חזקי ואמצי אידה
