כל כך מבינה אותך
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אופיר, אני מקווה שאני לא הופכת אותך למטפלת וירטואלית שלי, ומה זה אומר על המטפלת העכשוית שלי? אני מקווה שהיא לא נחשפת לפורום הזה. הקר שלך מוכן. אני מבינה שאין לך בעיות עם דייאטה, מילאתי לך קצפת עד הסוף... רעיון אדיר העלית כאן לפתוח עץ חדש, אין לי בעייה. יש לי דעה מאד נחרצת בנושא האמהות, אולי זה נשמע מעט תוקפני אני יודעת. אבל לפי דעתי אנשים שמביאים לעולם ילדים מתוך ידיעה ברורה שאין מה לתת להם (לאו דווקא מבחינה חומרית) גורמים לאותם ילדים עוול משווע. אני מעט חולקת עלייך בקשר לאמא עם המשאבים הרייקים. אני לא ממש רוצה להחשף, אבל אספר לך בקצרה, מגיל מאד קטן גדלתי בפנימיות וברחובות, עברתי כל דבר איום ונורא שרק ניתן לתאר, נישאתי לבן זוג אלים נולדו לי ארבעה ילדים מדהימים. היום אני מגדלת אותם לבד... אני עובדת מאד קשה כדי לקיים את המשפחה האהובה שלי. אני אוהבת מקבלת מכילה מפנימה כל מה שרק אפשר בקשר שלי עם הילדים שלי. למה לי עם כל ההיסטוריה העגומה שלי, ונקודת הפתיחה הבלתי אפשרית שלי יש משאבים. בגלל תחושת המחויבות שלי לילדים שלי.נקודה. וכך צריך להיות, אני אמא נמרה. ואני אעשה הכל אבל הכל כדי שהילדים שלי לעולם לא יפגשו את הצד הכואב של החיים. מה דעתך?
דיאטה זה יופי בכללי אבל כשיורדים לאישי אז...קשה לי להתאפק בחום הזה... בכל פעם אני משתאה מחדש לגלות כמה כוחות יש לאדם שמחליט לבצע שינוי בחייו. להתגבר על ילדות כפי שתיארת אותה מתגלגלת ברחובות בלי בית בלי הגנה בלי חום ולתת לילדים שלך את מה שלא היה לך. אבל אהיה פרובוקטיבית שלא כהרגלי חחחחח ואשאל ומה אם ייפגעו? למרות כל מאמצי השמירה שלך וההגנות וזה מצריך כמות אדירה של אנרגיה אבל קורה. דברים רעים קורים לאנשים טובים גם לילדים שלנו... אז..מה יקרה אם הם ייפגעו? מה זה אומר לגבייך? לגבי כישורי ההורות שלך? עליך? איך תרגישי?
מזל שלך ושל הילדים שלך שאת כך אבל נראה לי שלא הכל בגלל מה שעברת אלא למרות ובגלל הניצוץ שמגדיר איך שאת. מהמטען הגנטי... כמו שהילדות שלי מאוד שונות אחת מהשניה... למרות שהן נחשפו לאותו בית וחינוך. למה אחת נאחזת בטיפול ונאבקת להתחזק ואחת מתרסקת? אלו כוחות הנפש של כל אחת. וגם מה שהפגיעה עשתה או לא עשתה והשפעה מצטברת של אנשים שפגשנו במהלך חיינו... והשאלה היא לא אם הילדים שלך יפגעו או לא אלא איך הם יתמודדו עם מצבים קשים וזה חלק מהמטען שהם מקבלים ממך. בעיני לפחות. כמו השאלה למה יש שורדים מתעללים בצורות כאלו ואחרות ושורדים שרוצים לחיות ולעשות טוב. שורדים שחיים את הפגיעה ושורדים שחיים את החיים...
אהבתי. לפעמים התגובה החרדתית מעצימה את הפגיעה. אין מי שלא חווה בחייו כאב אובדן בגידה מחלה וכו מי שמצוייד בדי אהבה חמימות בילדותו הרכה יש לו מטען חיובי של כוחות להתמודדות. ושוב לא מדובר על כך שנהיה הורים מושלמים אלא רק הורים טובים דיים. מותר לנו לכעוס להתעצב לטעות ובמקביל לתת יחס תשומת לב אהדה והקשבה כשיש די מהחיובי הוא מפצה על השלילי. אנחנו לא כלבי שמירה על הילדים שלנו יש גבולות ליכולת שלנו כהורה. למשל בנושא הפגיעה המינית מגיל צעיר שוחחתי והקראתי להם ספר על זהירות מזרים על אסרטיביות על זכותם על גופם והזכות לומר לא גם למבוגר. מאז כבר פעמיים קיבלו הצעות מפדופילים בשכונה ובאיזור. היה בהם די כוח לומר לא ולברוח. הם הגנו על עצמם ולא נחלשו. למה יש פדופילים? למה בשכונה? למה יש רוע בעולם? לא נכנסת לזה בכלל. אני לא לוחם הצדק העולמי. שהמשטרה תטפל במה שהיא יכולה. עובדה שיש פוגעים ויש מצבי עימות ויש סיכונים וסכנות . מבחינתי כשמבוגרת אמרה לבן שלי בקיבוץ אם תריב עם הבת שלי אני אתן לך סטירה והוא ענה לה אם תגעי בי אני אתלונן עליך במשטרה מבחינתי זו הצלחה. שיגידו שהוא חצוף. מבחינתי הוא ענה לה בדיוק מה שצריך. אפשר לתת להם כלים מעבר לזה. יש כל כך הרבה משתנים....
