מכתב לכלן/ם

כתבתי את זה לחטולית כשהתעניינה בשלומי אבל זה מיועד לכל מי שנמצא כאן לכן עשיתי העתק הדבק- באהבה ותיקווה שהמסר יתן השראה לכלן/ם אהובות/ים ויקרות/ים. אז ככה: מרגישה צורך קצת להתנתק, להשקיע אנרגיה במציאות היום יומית - בהבדל מהוירטואלית מרגישה לפעמים שהמחשב בולע אותי אז אני תופסת מרחק - אבל לא לגמרי, ומקפידה להכנס לראות מה שלומכן, ואם יש לי משהו ממש מואיל להגיד אני כותבת. לפעמים ... ויש ימים כאלו שזה יותר - אני לא כל כך מוצאת מילים וכואבת בשקט ומתפללת לטוב שיגיע לכל אחת ואחת - לא מגיע לאף אחד/ת בעולם הזה לסבול כך. ולצערי פחות מדי אנשים מסוגלים להבין את עומק הכאב, מה שגורם להרבה נפגעים לחוש לא נורמליים שזו ממש טעות . רוצה שכל מי שקוראת אותי עכשיו וחושבת לעצמה את המחשבות האלו תבין ותפנים " לא נורמלי זה מה שעשו לנו - מאוד נורמלי להגיב בכאב העצום הזה על ההתנהגות הסוטה שספגנו - לא להתבייש לבקש עזרה, ולהלחם לחזור לחיות את החיים שמגיע לכן". במסגרת ההתרחקות שלי ותהליך סיום טיפול גם כתבתי מילות פרידה בבלוג שלי מקווה שהבלוג הזה ייתן השראה כשהקוראים בו יראו תהליך החלמה והתפתחות - מה שכתוב בבלוג זה השלב הסופי של הטיפול, חשוב לזכור שלפני היה תהליך ארוך. במקרה שלי של שנתיים עד שהגעתי למקום בו אני מרגישה שאפשר להפרד - כל אחד/ת עובר תהליך אחר - עצמת הפגיעה, התדירות שלה, אם היא נעשתה ע"י אדם מוכר, או ע"י בן משפחה, וכן הרקע התרבותי - כל אלו כמובן משפיעים על אורך ועצמת התהליך, האמינו שזה אפשרי , לימדו לאהוב את האדם הניפלא שאתם, האני האוטנטי - בקשו ממנו שילווה אותכן/ם בדרך הקשה ויזכיר לכן/ם מי אתם, ומי נועדתן/ם להיות, וכמה אתן/ם ניפלאות/ים. ליז - http://blog.tapuz.co.il/sos1

קראתי והגבתי לך למטה -בהצלחה

בהצלחה ליז יקרה אני בהחלט מקווה לראותך כאן בקצב הנכון לך ובנתיים כל הכבוד וגם מגיע לך http://hydepark.hevre.co.il/upload08_2/060602_164853-792_כפיים.bmp אידה