הלכתי לרופא שיניים (אולי טריגר)קצת ארוך

שזה לא כל כך מובן מאליו לאור התרחשויות האחרונות, וגם הלא אחרונות לצורך העניין... ההתרחשויות האחרונות זה החתכים, שממש פחדתי שהרופא יראה (ואין מצב שהוא לא היה מבחין בזה, כי זה די בולט לצערי), ובאופן כללי ובהקשר יותר לפגיעה - ההימנעות שלי מלטפל במה שכואב, בעיקר פיזית, כי מפחדת. ביעקר כשמדובר ברופאי שיניים. נכון שלכל אחד קיים הפחד הזה ואף אחד לא אוהב ללכת לטיפול שיניים (אני לפחות לא מכירה אנשים שנהנים מזה..), אבל זה מעבר לזה. זה חרדה כזאת מלשבת שם ולהיות בלי שליטה ובמצב של חצי שכיבה על הכיסא ולדעת שעוד רגע ייכאב כי התהליך של הטיפול מכאיב, זה יותר מדי מעורר תחושות שקשורות במה שקרה, ולכן גם יצא שנמנעתי מזה ודחיתי את זה, למרות שהיו כאבים. אז היום לא נמנעתי. כי הייתי חייבת להגיע אליו בגלל הדלקת שהתפתחה והחמירה בינתיים (כי הייתי אמורה להגיע עוד בשבוע שעבר ולא עשיתי את זה..) באתי אליו עם עותק של המאמר מהאתר "מקום", זה שמדבר על נפגעות תקיפה בילדות והקשר לפחד מטיפול שיניים (מעבר לפחד ה"רגיל"), כי אחד הדברים שהציעו במאמר, זה להדפיס אותו ולהביא לרופא השיניים לקרוא, על מנת שהוא יוכל להבין יותר טוב במה מדובר. אז הוא קרא, והיה ממש בסדר איתי. ממש הייתי לחוצה מזה כל המשמרת בבוקר בעבודה. לא הפסקתי לחשוב על זה, ולא בכוונה, זה פשוט הלחיץ אותי. הוא גם ראה את החתכים. בהתחלה הוא לא אמר כלום ואחר כך הוא רק ציין שאת הג'ל הרגעה שאני צריכה למרוח על החניכיים איפה שהוא עקר, שאני אמרח בחניכיים גם איפה שיש חתכים. בקיצור, הוא היה ממש בסדר איתי. שמחה שזה מאחוריי... והאמת ש...אני אפילו קצת גאה בי על זה שהלכתי היום (מוזר לי להגיד את זה..), שהבאתי לו לקרוא את הכתבה והצלחתי לעשות את זה לפחות טיפה יותר מרגיע (נאמר, מאשר אם לא הייתי אומרת כלום ורק יושבת/שוכבת שם בחרדות והרופא כנראה היה משועשע מזה, כי תכלס כולם מפחדים מטיפולי שיניים, זה לא כזה יוצא דופן, אולי רק בעוצמות של הפחד). למרות שהבאתי לו לקרוא את המאמר ולמרות שהוא ניסה להיות ממש מרגיע (עד כמה שרופא שיניים עם מכשירים חדים ומזמזמים ביד יכול להיות מרגיע), היה לי די קשה כל הסיפור הזה, וזה גם לקח זמן, זה לפחות נראה כמו נצח באותו רגע, והיה לי סוג של התקף חרדה תוך כדי, שהיה לי קשה לנשום ולחץ כזה בחזה, שרק התגבר כי אסור היה לי לזוז בגלל שהוא היה באמצע הטיפול. אז עשיתי לו סימן עם העיניים והוא הפסיק למרות שהוא היה ממש באמצע ושאל אם אני אצליח להחזיק עוד כמה רגעים עד שיסיים, אז עשיתי לו "לא" עם הראש עד כמה שיכולתי והוא הפסיק ונתן לי להתאושש. בקיצור...אני שמחה שזה מאחוריי...אני אלמד מזה להבא להשתדל לא לדחות דברים שבלתי נמנע לטפל בהם, כי אז זה רק כואב עוד יותר ומחמיר.

וואוווווו ,טיפולי שיניים זה באמת קשה ביותר ,את בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך שהלכת לטיפול ועמדת בו בגבורה רבה מאוד זה בכלל לא מובן מאליו ,והרעיון של המאמר , אהבתי , כל הכבוד שהעזת , שעשית , וכל הכבוד לרופא שהיה בסדר גמור איתך ושהתחשב בך , ישנם כאלה שאומרים : נו , באמת , אין לי זמן לדברים האלה ,כבר שמעתי גם על זה ,גם אני גאה בך מאוד כל הכבוד !!!!!!!!!!! ואת יודעת מה , אני חושבת שיש לך נקודת אור ליום שישי להכנס ולכתוב , מי יודע , אולי עד סופ"ש יצטברו עוד דברים , הלוואי שיקרו לך עוד דברים טובים כמו היום ,ו,,,,,,,,, תרגישי טוב , אחרי הכל עקרו לך שן ,אז מן הסתם שגם יהיו כאבים כמה ימים חטולית

תודה....אני אכניס את לשירשור ביום שישי... לא יודעת אם אני רוצה שיקרו עוד "דברים טובים" בדיוק בדיוק כמו היום, כי זה כרוך בהתמודדות לא הכי פשוטה, ומעדיפה לנוח מזה קצת. תודה על התגובה, זה חשוב לי:)

מנותקת יקרה כל הכבוד לך על האומץ! מסכימה עם כל מילה ומילה של חטולית זה בהחלט לא מובן מאיליו אני מכירה אנשים שמפחדים בדיוק כמוך אבל לא עושים את המאמץ ולא מטפלים בכלל ובסוף נשארים בלי שיניים.... כמו דוד שלי, למשל אז יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך!!! שלא נכנעת לפחד שלך, לא נתת לו לנהל אותך..... זה מראה כמה כוחות יש לך! שעומדים לרשותך כדי להתמודד גם עם הדברים הקשים ביותר אל תשכחי את זה אף פעם!!!! מחבקת בחום ובהארצה שחף

תשמעי..... כללללללללללללל בכבוד לך!!! wow איזו יכולת התמודדות... התאגנות במצב לחץ וחרדה כזה את בהחלט יכולה וצריכה להיות גאה בעצמך כל הכבוד אני גאה בך אידה

הי מנותקת קראתי אותך אתמול והתרגשתי עד דמעות זה צעד ענק - נראה שתוכלי לאט לאט לוותר על הניתוק היכולת לשתף את האנשים שנוגעים בחייך במקום להכנס למקום של חוסר תיפקוד היא פשוט ענקית - תנצרי את הרגע הזה, את ההשפעה שלו על אותו ארוע שהיה יכול להפוך לקטסטרופה והפעם היה רק מאוד לא נעים תזכרי שזה היה בזכותך, בזכות ששיתפת היתה- ידיעה , הבנה, קבלה ,התחשבות, זה לא העלים את התחושות לגמרי אבל הן התרככו. תזכרי כשקשה ותשתמשי בכלי הזה זהו את לא לבד - שולחת לך חיבוק ענק.