לאידה היקרה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כמה עניין אני מוצאת בפורום שלך, המקום הזה כל כך נחוץ לי, לנו. אני כל כך עייפה, למרות שאני עם ארבעת ילדיי, ועוד בחופש הגדול. אני שונאת לישון, בלילה מציפים אותי הפחדים, תהום עמוקה של כאב, מערבולות של יאוש. רציתי נורא לשאול אותך אידה, למה בחרת לבית שהקמת שם כל כך אופטימי? אור הנפש, כי הנפש שלי כל כך חשוכה. אוי אני בוכה עכשיו בכי של דם. מעשנת סיגריות בטרוף, ומחכה שיעלה שוב השחר, ויסלק את הפחדים. מה את אומרת אידה, יום אחד יסתלקו להם הפחדים? מרוב דמעות אני לא רואה את האותיות על המקלדת, אני גם צריכה וישרים למשקפים. לילה טוב, הלילה שלי רק מתחיל.
ליאור היקרה אני חושבת שלא במקרה את שואלת את השאלה הזו....ואולי את יכולה לענות לי מדוע? שנים עבדתי במקומות ציבורים עד שהחלטתי לצאת לעצמאות עם חזון תקווה ואהבה גדולה... ואלה לא רק מילים אלה חזון- חלום שהתגשם... המטרה לעזור להאיר ולנטוע תקווה במקומות חשוכים... במק'ומות עם דמאות וכאב... מקום בטוח.. מקום שלא מרגישים בו לבד... אבל באמת.. אני מלאת אמונה שיש סוף וקץ לפחדים... אחרת לא הייתי כאן.. מושיטה לך יד מחזקת מוחה את הדמאות איתך כאן אידה
תודה אידה על נדיבות הלב שלך. אני רואה שגם שנתך נודדת. האמנם?
