טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הכאב גולש ממני כמו חלב שרותח בסיר...גולש ללא שליטה ואני אפילו לא מצליחה להבין על מה...על מה הדמעות? על מה הכאב הצורב הזה? העבר כבר איננו אז למה אני לא מצליחה לשים אותו מאחורי? וכל הזמן הראש שלי שואל...אולי את ממציאה ולא היה ולא קרה? אולי התמונות משקרות? אולי הוא לא נגע...ולא הכאיב...ולא קילל ולא היכה? אולי אני סתם רעה או משוגעת והוא היה אבא נפלא? לא סומכת על הזיכרונות אבל מוצפת מהם...איפה ההיגיון?? ורק רוצה להכאיב לעצמי כדי להפסיק לכאוב...ואז מה אם הוא נגע? מה כבר קרה? אולי אני מגזימה בתגובות שלי? אז נגעו בי אז מה? אפשר לחשוב...ביג דיל...יש בי צורך להגיד את כל הזיכרונות...ברצף...אחד אחרי השני עד שיגמר לי האוויר ואין למי להגיד...רוצה לספר הכל הכל ולהרגיש הכל הכל לא ממקום מנותק אבל אז אבכה ומי בכלל ירצה לשמוע אותי כשאני בוכה וחלשה ומגעילה??? דיייייייייייייייייייי נמאססססס ליי כברררררררררררררררר דמעה
אני איתך כאן, מעבר לפינה דברי איתי מחבקת שחף
קשה לי לדבר...קשה לי להודות שלא הכל בסדר... תודה שאת איתי דמעה
אני מוכנה להקשיב לכל מה שאת רוצה לספר , ולבכות , ולחבק כשאת חלשה , את יודעת לאן ,,,,,,,, איתך יקירה שלי , קדימה חטולית
תודה...כמו שכתבתי לשחף באמת קשה לי לדבר...אני מעדיפה את המסיכה שלי וקשה לי כשהיא מתפרקת לי ככה...אותי לימדו שתמיד תמיד עדיף לשתוק כי אם לא... דמעה
דמעה יקרה מצטערת שקשה מציף כל כך כואב הלוואי והכל היה דמיון אבל זה צורב...אמיתי מדיי לספר, לבכות... להיות חלשה זה כוח כוח להרשות לעצמך לא לפחד... להתגבר לנגב את הדמעות ולראות ש... אנחנו עדיין כאן איתך מעריצה ומחזקת אידה
הבכי..הנכונות לדבר ולשתף ולקבל נחמה...כל אלה הם חולשה עבורי ועל חולשה נענשים...אינ יודית בראש שלי כמה זה לא נכון אבל בלב...בבטן...בנשמה קשה לי לקבל את זה...יש שיעורים שמרוב שהם כואבים כבר לא נשכחים לעולם.. תודה שאת כאן דמעה
דמעונת יקרה.. אין לי הרבה מילים כרגע אבל..שולחת לך חיבוק.. שתרגישי יותר טוב יקירה בקרוב.. זה יחלוף.. הלוואי במהרה..
