מתחילה לסכם

אמרתי שזהו, שאני מרגישה שהגיע הזמן לסיים - היה ניסיון להציע לי לטפל עוד בזה, ובזה, אבל בעיקר היתה הקשבה, והכלה שלי, ושל המקום שהגעתי איליו בהמון אומץ ועבודה קשה. והמשימה שקיבלתי לפגישה הבאה היתה לסכם בשביל שאצליח לראות את התהליך. אני קוראת במחברת ורוצה מהר לסגור - אין לי כח לכל הכאב הזה ואז ניזכרתי בימים שהייתי מקבל כח מהטבע שניגלה לעיני בדרך לפגישות ואמרתי לעצמי אתחיל לסכם דרך הרשימות שבהן אני מתרשמת מהטבע ומקשיבה לו. הנה זה מה שכתבתי - מאמינה שיהיו עוד רבדים ועוד נקודות תצפית חלקן בטח פחות פסטורליות ואפילו כואבות אבל התחלתי מהמקום היותר קל - מוזמנות לבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=1204188 שבוע מלא אור ותיקווה לכלכן

זה נשמע לי מאוד לא פשוט לחזור ולהתבונן בכל התהליך המורכב והכואב שעברת זה דורש המון אומץ וכוחות נפשיים רבים ויחד עם זאת זה מאפשר עיבוד נוסף ומעמיק של הדברים מאפשר לראות את כל התהליך בכללותו, כרצף אחד מאפשר להתבונן על התהליך ממרחק מסויים ואולי אפילו להגיע לתובנות חדשות זה קצת מזכיר לי את העבודות שכתבתי לאחרונה :) רק שאצלך מדובר בתהליך ארוך ורחב יותר חזקי ואמצי! שחף

ליז... הכתיבה כל כך מרגשת...יפה... יכולתי לנסוע איתך באוטובוס עם המחשבות שלך.... אני חוזרת על עצמי... אבל כל הכבוד אני מקווה שאת גאה בעצמך על הדרך האומץ לסיים... להפרד. על מה שהיה ועוד כל התוכניות שבדרך בהצלחה אידה