בא מכאב \ דניאל סולומון
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
"לא בא ממשפחה מאושרת שכולם רק מחייכים לא בא מבית אוהב שכולם תמיד תומכים לא בא ממקום גדול וחשוב ... בא מכאב, בא מכאב ולכאב יום אחד אשוב" דמעה
מצטערת שאני לא אופטימית..מצטערת שאני מכניסה לפורום אווירה שחורה...הנה כמה שיעורים כאובים שלמדתי בזמן האחרון ובכלל...אין לסמוך עם אף אחד..אף פעם ובשום מצב..ותמיד תמיד עדיף לשתוק...אסור להאמין במילים יפות כי הכל מתגלה בסופו של דבר כשקר...ותמיד עדיף לשתוק..אסור לצפות לדברים טובים כי תמיד באה אכזבה..ותמיד עדיף לשתוק...אסור להתפתות ולהוריד מסכות..גם אם נדמה שנמצאים במקום בטוח..כי אין מקומות בטוחים..הכל אשליה..וכן..הכי הכי חשוב לשתוק...ואני..שלא לומדת לשתוק רק נפגעת שוב ושוב ושוב..עד זוב דם... דמעה
אני חושבת שלא למדנו בזמן איך לחיות. וכשגדולים זה קשה ללמוד לבד את מה שהגדולים היו צריכים ללמד. וקשה בלי מערכות התמיכה שיש לאנשים ממשפחות בריאות ודווקא אנחנו צריכות יותר מכולם. ואולי כשמסתכלים היטב על מה שאנחנו עושות בחיים שלנו יש לנו יותר יכולות ולא פחות?
