חלום רע. טריגר!! :(

פעם ראשונה שזה קורה לי ככה, שמופיע לי משהו בחלום שמרגיש כל כך קשור למה שקרה, ופעם ראשונה (אני חושבת) שאני קמה ככה מתנשפת ועם קוצר נשימה מחלום, וכמו ילדה קטנה מפחדת לחזור לישון. בגלל זה נכנסתי למחשב עכשיו, כי כשהרגשתי שאני מתחילה להירדם שוב, אז נבהלתי שאולי אני אחזור למה שהיה בחלום, שמזכיר את החוסר אונים כשקרה מה שקרה כשהייתי קטנה. ולא רציתי לחזור לזה. אז קמתי מהמיטה, כדי לא להירדם שוב. קמתי בסביבות שש בבוקר, אבל למחשב שלי לוקח זמן להעלות את עצמו..אז היה לי קצת זמן עכשיו להירגע רגע. זה החלום, אחר כל אני אסביר (מה שנראה לי מסביר)-סוגריים זה הערות שלי, בסדר?לא חלק מהחלום.. - בחלום אני בגיל תיכון או חטיבת ביניים, לא יודעת בדיוק, ואני באיזה קבוצת מעודדות כזאת (ממש לא אני במציאות, דרך אגב) ויש איזה משחק ואנחנו אמורות "לעודד", אבל אני ממש על הפנים ולא אומרת כלום אבל רואים עליי שמשהו לא בסדר, ופונה אליי הראש של הקבוצה, לשאול מה קורה איתי. ואז אני מספרת לה. אני מספרת לה שקרה לי משהו ממש לא טוב אבל אני לא בטוחה בעצמי מה בדיוק, כי אני לא זוכרת ממש, רק יודעת שחסר לי איזה משהו מהחדר (לא זוכרת בדיוק עכשיו) ולא יכול להיות שהוא חסר. ואז אנחנו פונות למשטרה (כן, זה קופץ ישר לזה, לא ברור למה), ואחרי בדיקות, "מסתבר" שנאנסתי (שונאת ממש את המילה הזאת, אבל אין דרך אחרת להסביר) ושהבן אדם שעשה את זה השתמש במחט עם זריקת הרדמה כזאת, כדי להרדים אותי ורק אז לעשות מה שהוא רוצה. אז מחליטים שאני ואמא נעשה "מארב" בבית (משום מה רק אני והיא בבית) ונהיה ליד הטלפון עם חיוג מקוצר לבלש משטרה, כי הבן אדם הזה אמור לחזור ואנחנו רוצים שייתפסו אותו. אחרי כמעט לילה שלם שאנחנו ערות ואני מנסה לפתור מין שאלון כזה אידיוטי כדי לא להירדם, ומנסה לשאול גם את אמא שלי שאלות כדי שהיא לא תירדם, ומשום מה, השאלון הזה הוא דרך הטלפון (כן, וגם תופס את הקו בינתיים, העיקר שאני לא מחבלת לעצמי בהתמודדות, נכון?), ופתאום יש חושך ואני לא רואה את אמא שלי, אבל שומעת צעקה שלה. ואז שקט. היא אומרת "כואב" ואז שוב שקט. ואז אני מנסה לחזור לטלפון להתקשר אבל הוא לא לידי, ואז גם אני מרגישה מין דקירה כזאת ברגל, בירך. ואז עוד אחת למטה ברגל. ואני מרגישה שאני מתחילה לאבד תחושה אבל לא רוצה להירדם כי זה הוא והוא שם ואני מנסה לחזור לטלפון ולחייג את המספר המקוצר ולא מצליחה. ואז יש שקט כמה דקות ואני מבינה שאף אחד לא לידי, גם לא אמא. אני קמה ויוצאתי מהחדר, חמושה בנעל ספורט ישנה שיש לי (אל תשאלו למה, כי אין לי מושג) ומנסה ללכת לסלון על קצות האצבעות אבל מהר, שלא ישמעו אותי, ורואה אותו מאחור, את הגב שלו, הוא ממש גבוה יחסית וגדול בגוף (מאיים משהו) ואמא שלי שוכבת לפניו, חסרת אונים והוא עומד לעשות לה את זה גם. ואני מנסה עם הנעל להכות אותו בגב (כי זה מה שיכריע אותו....אהבלה...) ואחרי מכה אחת הוא מסתובב אליי עם מחט והולך להרדים אותי שוב. ואז אני מתעוררת, כולי בלי נשימה ומפחדת לחזור לישון. אני יכולה קצת להסביר? יש עוד כוח לקרוא את ההודעה הזאת? היא כבר ממש מתחילה להתארך...פשוט בזמן שהמחשב עלה, היה לי קצת זמן להירגע ולחשוב איך נראה לי שהחלום הזה מתקשר לדברים..תנו לי לשחק בלנתח חלומות לרגע... אז ככה...זה שקרה לי משהו בחלום אבל בהתחלה אני לא ממש זוכרת מה בדיוק- זה הפוסט טראומה. ומגלים את זה רק כי יש סימנים, כי אני לא כהרגלי ולא שמחה, ולא כי באתי וסיפרתי. זה שבחלום האדם הזה משתמש במחט כדי להרדים קודם- זה קשור נראה לי לזה שקודם כל, מאז שזה קרה ועד לפני שנה, זה היה "מורדם" אצלי בתודעה. השפיע כל הזמן, על המון דברים, אבל הזיכרון עצמו היה מורדם. וחוצמזה, שבזמן שזה קרה (וכל פעם שיש פלאשבק של זה) אז הרגשתי משותקת, קפואה. ולא הגבתי. לא ברחתי משם. לא צעקתי. כלום. הרגשתי משותקת, ברגליים בעיקר (ואולי גם בגלל זה הדקירות בחלום הן ברגליים), כאילו אני נטועה בריצפה ואני לא יכולה לזוז. (חוצמזה, הקטע עם המחט לא הצריך דימיון מפותח מדי- כי זה כנראה מסידרת טלוויזיה שראיתי עד לא מזמן, עד שנגמרה העונה.."דקסטר" למי שמכיר- שם הוא תוקף את הקורבנות שלו עם מזרק עם חומר הרדמה בצוואר, וכשהם מתעוררים, הם כבר שוכבים על איזה שולחן, מרותקים אליו ולא יכולים לזוז). זה שאמא שם, איתי, זה כנראה כי במציאות היא לא איתי, ומתכחשת לזה לגמרי, לעובדה שקרה לי בכלל משהו. אפילו בחלום, בזמן שאני מתאמצת להישאר ערה ב"מארב", היא נרדמת לה ואני מנסה לעורר גם אותה, אבל לא מצליחה. זה שהוא גבוה ומאיים במראה שלו, זה כי למרות שאני כבר לא קטנה בגיל, אלא בערך בת 15 בחלום הזה, הוא עדיין מאיים ואני קטנה מולו ולא יכולה להיאבק בו. וזה שאני בכלל מנסה להיאבק בו בחלום- עם המשטרה והמארב וזה שאני מנסה להכות בו (אמנם עם נעל ישנה, אבל זה נחשב לתגובה), זה כי במציאות, בערך בגיל הזה, כבר כן עמדתי על שלי, על לשנות לעצמי את המציאות כדי שיהיה לי יותר טוב. בגיל 7 כשזה קרה, עוד לא ידעתי איך לעשות את זה. בגיל 14 (במציאות, לא בחלום), הייתי צריכה לפנות למחנכת שלי בבית ספר כי היה ממש לא טוב בבית ואבא שלי, איך לומר..מתחמם מהר..והיה מרים ידיים..וכשזה ממש החמיר אז פניתי בבית ספר, וזה הגיע לעובדות סוציאליות ולשכת רווחה וטיפול משפחתי (שההורים שלי ממש לא רצו ללכת אליו, וזה היה תנאי מלשכת הרווחה- או זה, או שמוציאים אותי מהבית). אמא שלי דרך אגב, יצאה נגדי בכל זה, הכחישה שמשהו מזה קרה, ואמרה שאני רק מנסה להרוס אותם ולהרוס לה את השם הטוב בעבודה (היא מורה ביסודי, ובאותה תקופה למדתי בחטיבת ביניים באותו בית ספר שהיא לימדה בו). וזהו. זה החלום. אלה ה"תובנות" שלי ממנו. וגם יצא לי לספר קצת על עצמי מגיל אחר, ממה שהיה כשהייתי בת 14. נראה רחוק עכשיו. ולא, הוא כבר לא מרים ידיים. הפנייה הזאת שלי די הפסיקה את כל זה. למשך תקופה ארוכה הוא החליף את הדרך הזאת בדרך מילולית, ובמשך משהו כמו 6 שנים, עוד לפני גיל 14, הוא היה אומר לי שאני פסיכית וצריכה להיות במוסד סגור (אפשר להבין למה בסוף באמת יצאתי פסיכית משהו). עכשיו ש"הוצאתי את זה מהמערכת" וכתבתי, אני יכולה לטוס להתארגן לעבודה כשאני קצת יותר רגועה. סליחה על האורך של ההודעה הזאת (ממש הגזמתי הפעם עם החפירות), ותודה על המקום לכתוב בו.לפרוק בו.

הרגשתי על עצמי שזה לא משהו שייגמר בזה, בלילה אחד עם חלומות רעים. חשבתי שלפחות כשאני כבר נרדמת, אז יש לי שקט מכל הדברים, מנוחה מהם. עכשיו אין לי:-( דחיתי אתמול את השינה עד שלוש בלילה, הייתי כבר מעולפת מעייפות, אבל..לא יודעת..פחדתי..זה נשמע אדיוטי, אני יודעת...ובסוף כשכבר נרדמתי וישנתי, אז התעוררתי בשמונה ורבע, וראיתי שהמיטה..אממ..שהרטבתי אותה:-( אני שונאת את זה. זה דפוק שזה ככה וזה בכלל לא מתאים לגיל. התקפי חרדה אני מבינה. מכירה מקרוב. פלאשבקים. בכי. לחץ. אבל את זה אני לא יכולה לקבל..ממש לא...זה דפוק שזה ככה:-(

מנותקת יקרה הלוואי והיו לי את המילים לנחם אותך אני מכירה כל כך מקרוב את הלילות הנוראיים האלה את ההתעוררויות באמצע הלילה מתוך הסיוטים, כשאין אוויר ותחושות האימה והפחד לחזור לישון את הפחד ללכת לישון והלילות הלבנים בעקבות זה ואני מאוד מבינה עד כמה קשה לך להתמודד עם זה עכשיו בקשר להרטבה לילית אני לא חושבת שיש כאן קשר לגיל זה יכול לקרות לכל אחד ובכל גיל כשהאדם נמצא במצב של אימה וזה מה שקורה לך עכשיו בלילות מהעבודה המעשית שלי אני יודעת שזה אחד מהסימפטומים הנפוצים, שקיימים אצל אנשים שנמצאים במצוקה נפשית קשה תשתדלי לא להאשים את עצמך או לכעוס על עצמך זה רק ביטוי למצוקה הנפשית, שבה את נמצאת בעקבות הטראומה שעברת והסיוטים זאת עוד דרך של המוח שלנו לעבד את החוויות הטראומטיות שעברנו והן חייבות להיות מעובדות, על מנת שמאוחר יותר יוכלו לתפוס פחות מקום בחיינו העיבוד שלהן זאת הדרך להחלמה דרך קשה וכואבת, שדורשת גיוס של כוחות רבים, על מנת לעבור אותה שדורשת סבלנות והתמדה, אמונה ותקווה מאחלת לך שהלילה הבא שלך יהיה הרבה יותר שקט ורגוע מהלילות הקודמים שחף

מנותקת יקרה אולי כדאי עכשיו להכין משהו כשזה קורה מה את עושה כשאת מתעוררת..? שותה? שותפת פנים? כותבת את החלום? מוזיקה? טלבזיה? משהו שעוזר לך???!!!! הניתוח והמודעות שלך באמת מרשימים... זה נשמע שלא רצית שזה ישאר סוד שיבואו ידעו יקשבו ילוו למשטרה יגנו יהיו איתך... חזקי ואמצי אידה

הסיוטים האלו והפחד ללכת לישון שיחזרו כל כך מוכר. וגם יכולה לספר לך שאחרי עיבוד וטיפול זה הופיע פחות ופחות עד שכמעט נעלם... כמובן שלא לגמרי אבל היכולת להתמודד השתפרה וכן היכולת להפריד בין הכאן ועכשיו בין החלום שמדבר על מציאות רחוקה שכבר לא קיימת להיום שאי אפשר כבר לפגוע בי. שולחת לך חיבוק והמון כח לעבור את התקופה הזו .

הורים לא תמיד יכולים /מסוגלים להגיב לצרכים שלנו כמו שהיינו מצפים מהם גם אני בעבר קיבלתי תגובה דומה מאמא שלי שלא היתה מורה ובכל זאת התביישה במה שקרה לי ( אונס ) ואפילו האשימה אותי שזה קרה בגללי , חלומות ביעותים תוקפים את כל מי שעוברת ,,,,,,,,,,ואת באמת לא פסיכית ולגבי ההרטבה , לדעתי זו תופעה כמו כל תופעה אחרת גם היא מזעזעת אותך הגוף מגיב כמו שהוא מגיב ,פשוט תנסי לא לקבל את זה קשה מידי , זה יעבור ואת תהיי בסדר חטולית