פגישה שנייה אצל הפסיכולוגית

ואני הפוכה לגמרי..... זה לא הולך ככה...שונאת להיות ככה במיטה ולא יוצאת. ולא בדיוק מבחירה. פשוט לא יכולה. לא יודעת, לא יכולה לא חשוב

זה נשמע שכרגע הפגישות עם המטפלת החדשה סוחטות ממך הרבה כוחות נפשיים ולא נשארים לך הכוחות הדרושים כדי לצאת מהמיטה אולי אפשר לדבר איתה על כך? למצוא ביחד איזושהי דרך לעזור לך להתמודד?...... רוצה לשתף בנתיים אותנו? במה שכל כך קשה שם..... במה שמוציא ממך כל כך הרבה כוחות ואנרגיות.....

אני צריכה להילחם בהמון מחשבות..מחשבות להיעלם...וזה ממש קשה, כי כרגע לא בא לי ממש להילחם בזה..בא לי להרים ידיים ולוותר. אבל אני יודעת שצריכה איכשהו להילחם בזה, רק שזה שיודעת לא הופך את זה לקל יותר, אלא רק מקשה. ואמרתי לפסיכולוגית על המחשבות האלה, והיא כמובן ישר ניגשה ל"מלאכת הבדיקה" של עד כמה זה חמור ועד כמה זה רציני. זה מרגיש רציני, ואני לא יודעת למה לא אמרתי את זה ככה, בסוף יצא שאמרתי לה שעם הפסיכולוגית הקודמת היה לי את המספר שלה והתקשרתי כשהיה לי ממש ממש קשה וכשזה לא יכל לחכות לפגישה. והיא שאלה אם גם עכשיו זה ככה. אמרתי שלא. לא יודעת למה. אמרתי לה שנראה לי שבינתיים אני יכולה בלי ושאם זה ישתנה או יחמיר אז אני אעלה את זה. וזה כבר היה סוף הפגישה אז היא רק הציעה שנחשוב על זה שתינו ובשבוע הבא אני רואה אותה ביום שלישי (כי שינינו את היום של השיחות) ואז נדבר על זה שוב. בינתיים רק ברחתי מעצמי כל היום. נרדמתי בארבע וחצי אחר הצהריים, עד שמונה וחצי, והתעוררתי עם אותה הרגשה בדיוק. זה לא השתפר בכלל. רק שעכשיו אני גם לא אצליח להירדם בלילה, כי ישנתי כל היום. ממש נפלא. רציתי להגיד עוד משהו, אבל אני לא מאופסת בכלל. הראש שלי לא מאופס. הפגישות האלה קשות לי כרגע. אני לא מוותרת עליהן כי אין לי ממש ברירות ואני יודעת שאני צריכה את הטיפול הזה עכשיו, אבל כרגע זה מרגיש כאילו אני צריכה ללכת לטיפול שורש פעם בשבוע. וזה ממש לא כיף לי. זה מפיל אותי ממש. גורם שוב למצבי רוח ולנפילות שהיו פעם. אין לי אנרגיות לזה. הלוואי והיו לי אבל לא מרגישה שיש לי.

תהליך של טיפול מלווה בהרבה קושי כאב ובלבול לבנות קשר לתאם ציפיות לתת אמון להרגיש בטוחה במקום בטוח כשיש אמון ובטחון אפשר לנסות לדבר לשחרר ולהשאיר בחדר לפחות חלק מהבלבול והכאב... עד שבוע הבא עד הפגישה הבאה תחשבי על כך ומקווה שתאפשרי לך זאת בקרוב אידה