אני נמצאת,אני לא נמצאת,"טריגר"
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
דברים מתחדדים מגלה כמה הכל מזויף כמה משפחה באמת רק במילה ולא במהות כמה אהבה יכולה להיות רק עם תנאים אני לא מרגישה את השלם מרגישה שיש לי חור בחיים חור ששום דבר לא יכול למלא אותו שום דבר לא משאיר אותי כאן,שום דבר לא משאיר אותי בשום מקום לא בחרתי להוולד לא שאלו אותי אם אני רוצה למה בעצם הביאו אותי אני נקודה בתוך החלל שלאט מתרחקת ונעלמת עד שלא תראה יותר תמיד הרגשתי את זה כילדה כמה היא אהבה אותו יותר כמה פירגנה לו יותר ואני סתם שם קישוט או לסיפוק מסתובבת בתוך ערימת זכוכיות חדות רוצה להרגיש שאני כאן שאני קיימת כי נעלמת גם לעצמי מילים כואבות,מילים מבולבלות,מילים פוצעות,מילים שחודרות את השיריון שלי אני מזויפת,אני מסיכה,אני לא קיימת,לא רוצה להיות קייימת,לא רוצה להיות בת של לא רוצה להיות ילדה של חבל שחבל הטבור שלה לא חנק אותי היא היתה צריכה לידה קרה תינוקת שלא נושמת יצאתי כחולה היא היתה צריכה לאהוב אותי כי כמעט איבדה אותי היא שונאת אותי ופגעה בי התעללה בי כי הכאבתי לה כי לא הייתי מה שרצתה כלפי חוץ משפחה למופת בפנים הכל מטורף חולני יש חור גדול בי חור שהכל נשאב אליו לא משאיר רגע להרגיש כי הכל נעלם גם אני נעלמת כבר ויש לי כל כך הרבה עוד מה להגיד ולא מצליחה כבר להגיד נאטמתי
http://www.water.gov.il/NR/rdonlyres/11170E7F-2DD5-4704-840D-F380837CCB9A/0/יובשאדמהסדוקה.JPG
מילים חדות של לילה נטול שינה ,לילה מעורפל לא ברור,מנסה להבין מה עובר עלי עכשיו כמה כל דבר קטן אני מאבדת שיווי משקל,הלכתי אתמול לעבודה יצאתי בזמן האוטובוס הקדים רצתי הוא ראה אותי והמשיך לנסוע מתעלם כאילו אני לא שם הרגשתי אייך כל הדם עולה לי לראש הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם החוץ חזרתי הביתה לא לפני שנכנסתי למכולת וקניתי מתוקים לפצות ושוב הסתגרתי , אני מרגישה שיש בי המון זעם גם בעבודה לא כלפי אלה שעובדים איתי אלא על האנשים שמבחוץ שמתקשרת אליהם אלה שנותנים לך להרגיש כמה את קטנה כמה אפשר לשחק איתך כמה הם יודעים שאת תלויה בהם כמה מטרטרים אותך עד שנותנים תשובה ועוד כועסים שאת נודניקית למרות שהם אמרו לחזור אליהם כמה שאני יודעת שככה זה וזה טבעו של אדם עדיין זה מכעיס אותי אין לי בעיה שיגידו לא זאת זכותם אבל לא לשגע לא לתת לך להרגיש שאת כלום שלמילה שלך אין משקל ומשמעות שונאת את העבודה שלי שונאת את האין מוצא שאני מרגישה עכשיו שהכל כל כך בלתי נסבל להמשיך מרגישה שרוצה לוותר להרים ידים שאני לא יכולה כבר להכיל לספוג להיות בתוך אני כמו במבוך שלא מוצאת את הדרך החוצה את היציאה יש בי המון כעס שיוצא עכשיו לא במקומות הנכונים מגלה כמה הכל כל כך שקרי כמה הכל צבוע ואינטרסנטי מרגישה לבד בעולם הגדול הזה השיחה עם דודה שלי הבהירה לי כמה התמונה המשפחתית מעוותת שאמרה לי דברים שלא רציתי להאמין להם וזה כואב לי כל כך עד שרוצה לא להיות יותר אני מיתר קרוע שפקע והמנגינה שתקה איתו
כואב לקרא אותך מקוה שעכשיו קצת יותר טוב מחבקת - ליז
כואב לקרא אותך מקוה שעכשיו קצת יותר טוב מחבקת - ליז
מבינה שעוברת עלייך תקופה מאוד לא פשוטה מאוד מאוד לא קל לעבור את הכל לבד מה עם החלטתך להיעזר במרכז לבריאות הנפש? את ביטלת שם תור.... קבעו לך תור חדש? את אמורה לבוא אליהם מתישהו? אל תוותרי על ההזדמנות הזאת! תעזרי להם לעזור לך!!!
עוברת עלי תקופה של המון דברים מכל מיני כיוונים ביטלתי את התור לפסיכיאטר תפסתי טרמפ על שהייתי חולה לא התקשרתי ולא התקשרו לתאם תור חדש בכל מקרה ב23 לחודש הזה יש לי שיחה עם פסיכולוגית שתפנה אותי למישהי קבועה אבל זה יקח זמן כי יש הרבה פניות אני אתחיל ונראה לאן זה יתגלגל
