שתיקות בטיפול

מה דעתכם על שתיקה בטיפול? איך אתם מתמודדים איתה? נוח וטוב לכם איתה? אתם זקוקים לה? קשה לכם איתה? אני לא מבינה למה ההתעקשות על השתיקות האלה לי אישית זה ממש עינוי אני נכנסת ללחץ וחוסר שקט עצום מיד מרגישה נטושה וגם לחץ למלא את החלל , לרצות (מהמילה ריצוי) את המטפלת ולדבר, אבל בנתיים אני בבלאק אאווט ואין לי מילה להגיד מצד שני אם אני מדברת איתה על השתיקה ומבקשת להפסיק אותה, אני מרגישה שאני כופה את עצמי עליה. לא נותנת לה את המרחב שלה לעצמה ומכריחה אותה להגיב לי מהר כמה שאנחנו מדברות על זה אני לא זזה מהמקום הזה שלא יכול לשאת את השתיקות האלה וככל שעובר הזמן היא מגדילה את משכם ואת תדירותם מתעקשת עליהם ואני פשוט מתפגרת בפגישה האחרונה נכנסתי מעוכה ויצאתי עוד יותר מעוכה בגלל השתיקות האלה למרות שדיבנרו על זה בהמשך והוצאנו מתוך זה דברים חשובים ועדיין מאז אני מרגישה רע, מועקה קשיי נשימה וחוסר מצב רוח מה יהיה איתי? ולמה ההתעקשות על זה? S-:

אני זוכרת שבשנים הראשונות של הטיפול היה לי מאוד קשה לשאת את השתיקות הרגשתי כמו נמלה מתחת לזכוכית מגדלת, שמתבוננים עליה ובוחנים אותה בזמן השתיקה בשנים האחרונות למדתי להתמודד עם השתיקות והרבה פעמים מרגישה שאני זקוקה להן לא תמיד, לפעמים הן עדיין מעיקות זה מאוד תלוי במצב הרגשי בו אני נמצאת אבל אני מבינה את החשיבות שלהן הרבה פעמים בזמן השתיקות עולים כל מיני דברים שעליהם אפשר לדבר בהמשך ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה לנוח מהדיבורים רוצה רק להיות שם, עם המטפלת, במקום הבטוח לספוג את האווירה ומה שחשוב זה רק לדעת שהיא שם, איתי לא תמיד צריך לדבר גם בזמן ששותקים מתרחשים תהליכים נפשיים שהם לא פחות משמעותיים מאלה שמתרחשים בעקבות השיחות

דייקת בתאור גם אני מרגישה כמו תחת זכוכית מגדלת, 2 עינים תוקעות בי מבט ארוךךךך ואני מתפתלת שם בכסא כמה זמן לקח לך עד שהתחלת להרגיש אחרת בשתיקות? מבחינתי התחשות שתארת זה ממש סינית, לא מצליחה אפילו לדמיין הרגשה כזו אבל אולי יש עוד תקווה..? S-:

השתיקה מאפשרת לעבד את הדברים שנאמרו עד כה

אמממממממ.... נושא חשוב מה כבר יכול להתחולל בשתיקה הזו? ולמה זה טוב? האם נוח? לי? למטפלת? מה הצפיה? איזה לחץ.............................. ובעצם יש בה כל כך הרבה... ממנוחה....התנחתה.... מחשבות.... עיבוד........ עיכול הנאמר..... תהליכים פנימיים שמתרחשים... למידה ויכול להכיל....את עצמי..... את הנאמר............את השתיקה........... להרגיש נינוחה עם עצמי עם שתיקה שלי... זו יכולת עצומה.....כנראה שנרכשת עם הזמן של הטיפול... מכירה מטופלות רבות שהשתיקה קשה להן... מרבותלדבר... לפעמים מוצאות את שביל הבריחה שם בשיחה... ואחרות....שרוב השיחה יש שיתקה ובכל זאת ההרגשה של התקדמות עצומה ..... כנראה שהיגע תורך לקבל את עצמך לסמוך על עצמך בזמן שתיקה ולאפשר........................................ להכל לעלות וגם לא.... בהצלחה אידה

תודה אידה קשה לי עם זה מאד למרות שמתעסקים עם הנושא הזה כבר שנים לפחות אני מתחילה להבין למה זה טוב אולי בסוף אני אגיע ליכולת להיות שם בלי להתכווץ ולהילחץ כ"כ בנתיים זה עוד רחוק.. תודה ... שבוע טוב @->-- שבלולית

בזמן הזה שבהתחלה מאוד הבהיל אותי לימד אותי המטפל שזהו זמן בו אני לומדת להוות - להיות נוכחת במלא מובן המילה בלי הבריחות , בלי המילים , עם כל הרגשות שצפים ועולים שכל השנים למדתי להדחיק ולא אפשרתי להן להיות. בקיצור - חוסר השקט הזה חשוב ללמוד להכיל אותו , לאפשר לו, כי חיים שלמים אנחנו בורחות ממנו והנה ניתנת לנו הזדמנות להתחבר איליו במקום בטוח-מותר לרעוד, מותר להסתחרר, מותר להבהל ולא יקרה כלום, זה רק הגוף שלנו חווה אותנו עם הפחד הזה מלהתמודד - ועכשיו יש מקום לשחרר אותו. מחבקת בשתיקה - ליז

אני באמת בורחת מדברים שצפים, מרגשות מחשבות וזכרונות.. לא חשבתי על זה נתת לי עוד משהו לחשוב עליו תודה על התגובה הרגישה והיפה שלך לילה טוב יקרה שבלולית

וואווווו , אף פעם לא חשבתי בצורה כזו לעומק על המשמעות של השתיקות בטיפול , למען האמת , אני לא זוכרת שחוויתי כאלה שתיקות בטיפול ,אולי רק ממש בהתחלה בגלל חוסר בטחון ובגלל הזכוכית מגדלת , אפילו פעם שאלתי את המטפלת שלי אם היא בכלל מאמינה לי שנפגעתי , ואם היא בכלל מאמינה למה שאני מספרת לה , כי לי עצמי היה קשה להאמין שאני בכלל מדברת , מספרת דברים ,משתפת ו,,,,,,,,לא יודעת , אני מניחה שלא ייחסתי לזה חשיבות אף פעם ,אולי השתיקות שלי באו לידי ביטוי בזמן שכתבתי את הדברים שלא יכולתי לומר ,ותאמינו לי שכתבתי המון , אם כל הדברים שכתבתי היו נשארים אצלי , סביר להניח שכבר היה לי ספר היום , ספר דוקומנטרי שמתעד,,,,,,,,,,,,כנראה שיש יותר מדרך אחת "לשתוק " מפני שהיה לוקח די זמן למטפלת לקרא את כמויות הדפים שכתבתי ולאחר מכן היתה שתיקה די רועמת שאומרת , בסדר , קראתי , ועכשיו ספרי לי במילים שלך את כל מה שכתבת , וזה היה קשה , אלוהים כמה שזה היה קשה ,מה שכן , השתיקות שלי כובדו , ולא פעם הרגשתי שהחלל סוגר עלי ,להעלם משם ולא להרגיש זו גם שתיקה , רק שאז לא יכולתי להבין שזה מה שזה ,אז אני מניחה שכולנו עוברות את זה כל אחת בדרך שלה ,או בדרך שמאפשרים לה , אני מאמינה שכל התחושות שלך ילכו ויעלמו להם ,רק תזכרי שזה בסדר להרגיש כך ושאת לא חייזרית , חיבוקים מלאן מכל הלב חטולית

גם לי היתה תקופה ארוכה שהיתי משוכנעת שהיא לא מאמינה לי גם למעט שהבאתי עכשיו אני בתקופת מעבר קצת מאמינה לה שהיא מאמינה לי וקצת חושדת עדיין.. לגבי השתיקה נשמע לי שאצלך דווקא הי הלך יותר נוח בשתיקה כנראה שאצל כל אחד זה אחרת לגמרי.. תודה על החיבוקים מקסימית והמון המון חיבוקים חמים בחזרה לילה טוב אני