נראה לי שאני מוותרת

לאט לאט מוותרת. לא כי לא ניסיתי כבר כל כך הרבה דברים ושום דבר לא עוזר ולא מביא הקלה. ולא כי אני לבד עכשיו וזה לא עובד לבד. לא אפשרי ככה. ממש לא בגלל זה. אז מה אם מצפים ממני לתפקוד רגיל ושאני אעבוד ואלמד ואתהג כאילו הכל בסדר. צודקים, אני לא בסדר שאני לא מתפקדת. לא בסדר שאני לא סופרמן. וגם כשאני מ נסה להסביר מה עובר עליי ומה קורה ומה הסיבה, אז זה כאילו אף אחד לא שומע. ורק ממשיכים לראות את החוסר תיפקוד בחלק מהדברים. מבלי להבין שיש לזה סיבה מאוד ברורה (כנראה שלא ברורה מספיק). לא יכולה להמשיך ככה ולא רוצה להמשיך ככה. יש לזה צחיר לצערי והוא מתחיל להיות מאוד מאוד מורגש. יותר מדי מורגש. יותר מדי מחשבות בכיוון הלא טוב הזה. אני מצטערת. זה לא מרגיש בשליטה שלי. פשוט יש לזה מחיר ונראה לי שאני מתחילה באמת לוותר כי זה כבר יותר יותר מדי בשבילי. וחונק יותר מדי. (ולא, זאת לא הודעת התאבדות. לפחות לא בינתיים. אז נא לא לשלוח אף אחד. זה ממש לא יעזור. תודה).

שלום לך, אני משערת שכל אחת כאן מהפורום הזה היתה במקום הזה לפחות פעם אחת והצליחה לצאת. קודם כל, האם יש לך מישהו/י שאת יכולה לדבר איתו. חברה טובה? הורים? בכל זאת לנסות ולהסביר את המצב שאת נמצאת בו. להתעקש על כך שאת זקוקה לתמיכה ולהבנה. הייתי ממליצה לך גם לפנות למרכז לנפגעות תקיפה מינית 1202. תתפלאי כמה שהן קשובות. את יכולה גם לקבוע פגישה עם אחת מהמתנדבות במרכז ומנסיון אישי שלי - הן מאוד עוזרות. את מרגישה שאת לא עומדת בציפיות. ציפיות של מי? שלך או של אחרים? תקלי עלייך ותאמרי לעצמך שמותר לך קצת לקחת דברים לאט עכשיו. לא לרוץ לשום מקום. אם את לומדת - נסי להפחית את עומס הלימודים. אבל אם את מחליטה להרים ידיים ולוותר את מוותרת בעצם על התקווה לשינוי. והיא קיימת. תמיד. בכל שלב יש תקווה. גם אם את לא מסוגלת לראות את זה באותו הרגע, יש דרך החוצה מתוך הרגשות הקשים האלו. מקווה שעזרתי. קבלי חיבוקי ליאה

את יכולה לוותר - רק תוותרי על הדבר הנכון, תוותרי על הרעיון שתעמדי בציפיות של אחרים תוותרי על הרעיון שיש מי שיבין מה עובר עלייך, תוותרי על להיות מספיק טובה בשביל אחרים. די... מספיק!!! עכשיו את בשביל עצמך, בשביל הבריאות הנפשית שלך בלבד, ולא חייבת לעמוד בציפיות של אף אחד אחר. מי שלא עבר מה שעברת לא מבין, וגם אם מבין זה כואב מדי להפנים. את יודעת כמה זה כואב, אלא שלך אין ברירה, והם, הם יכולים להתנהג כמו בת יענה וכך אולי העולם האידיאלי שהם מציירים לעצמם ישאר כזה - לא טוב להם לראות את המציאות כמו שהיא, וכשלא רואים לא צריך להתמודד. ואם יש מישהוא או משהו שעלול לערער את עולמם הם יעדיפו שלא לראותו. אל תקחי את זה אישי - הקושי הוא קושי שלהם , והקושי שלך הוא שלך והוא אמיתי מותר לך לחוות אותו , להתפרק לפעמים בגללו, וגם אם תרשי לעצמך... בשלב מסויים - להבנות ממנו, להיות אדם שלם, והרבה יותר מושלם- מכל אלו, שמעדיפים לא לדעת, ולא לגעת במציאות, בחיים האמיתיים. שולחת חיבוק - ליז

היי מנוקת יקרה את מקבלת את האי תפקוד שלך??? את מקבלת את מה שעומד מאחור??? מבינה ?? מבינה שאת לא ספור וומן? זו ההתחלה... קבלי את עצמך את המגבלות את היכולות שלך... אל תעשי דברים למען אחרים על חשבותך. כל דבר הוא למן עצמך... ויקירה...זה לוקח זמן. אל תוותרי מהר. אנחנו כן איתך חזקי ואמצי אידה