הבייתה לחזור

אז אני בבית.. כל הדרך היו לי פרפרים בבטן ואחרי שעות של נסיעה מעיקה הגעתי.. בשלט כניסה לעיר התחלתי לבכות בכי מעורב במליון תחושות אז אני פה וחיבוקים ונשיקות עם המשפחה הריח הזה של הבית האויר הכי צלול שיש רק כשאין לך אויר כזה אתה לומד להבין כמה האויר של הצפון שונה כאן זה הבית אין ספק בכלל ואחרי שהתמקמתי ואכלתי אני אצא להסתובב קצת sweet home sweet

תהני מהבית הכי הרבה שאת יכולה :) שיהיה לך בהצלחה שם!

ומה שנשאר לומר... ברוכים הבאים לגיהנום.....

מה עושים כשהוא פה למטה? והדלת נעולה.. אבל הוא פה למטה ואין אף אחד בבית? מה עושים בשהלב דופק מהר מהר מהר וחלק בתוכך אומר לך ללכת כי עדיף שכבר יגמר וזהו וחלק בך זועק שפיות ולא מאפשר לך לקום מהכסא.. והתריסים מוגפים והידיים רועדות והריאות לא מספיקות לנשום בקצב הטירוף שהאויר נכנס... מה עושים כשאת יודעת מה המחיר? ומה עושים כשאת לא יודעת מאיפה לשאוב את הכוח להתנגד ומה עושים כשהוא פה למטה בדלת.. והאויר נגמר בריאות...

לא פותחים את הדלת! לא נענים לקריאות שלו! מותק,את לא לבד! אני נמצאת בצד השני של הקו,למען השם תעזרי בי,בנו! די,מספיק לפחד,לסבול,לרעוד... מספיקתעזרי לי לעזור לך! בבקשה ממך!!!!!!

מילה פשוטה כמו בית ההורים... האם את גרה בבית משלך כיום? ומי התוקף?סליחה על השאלה...את לא חייבת לענות. דוד? שכן? קרוב אחר? ושאלה אחרונה. מבינה שמאד קשה עם המפגשים איתו עם זה שהוא מסתובב כתרנגול מוגן על ידי קשר השתיקה... והאשמה והבושה הפחד והכאב נשארים אצלך. האם שקלת הגשת תלונה במשטרה? אם כן נסי להסתייע במתנדבת מרכז סיוע טלפון 1202 שתלווה אותך בכל ההליך המשטרתי והמשפטי הלא קל והלא פשוט.. ועם זאת, אולי במקום שאת תהיי מאחורי סורג ובריח ומוטב שהוא יהיה במקום הזה...