שחפיתי תסתכלי למטה בנקודות האור :)

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

09/12/2007 | 00:55 | מאת: דנה

נו תרדו כמה קומות.......

09/12/2007 | 01:40 | מאת: דנה

התחלתי לחשוב על השדים שלי אתמול .הרגשתי שאני נמצאת במדבר חשוך קר כל כך לבד. כל השדים התחבאו,הרגשתי כל כך מתוסכלת צרחתי בעצבים.פחדנים !תצאו אני רוצה לראות אתכם.לא קרה כלום ופתאום,הם התחילו להגיע המונים המונים אלפי גלמים בלונדינים אפורים חסרי נשמה התחלחלתי.לא ידעתי מה לעשות איך אני עוצרת את זה,צעקתי סטופ,מחק.די הם לא הפסיקו להגיע נבהלתי כהוגן, התעצבנתי ,דימיון מודרך שמודרך איך הסתבכתי ,התחלתי להגיד לעצמי מהר מהר תחשבי על משהו מצחיק.ואז נזכרתי בחתולה.דימיינתי חתולה אמיתית במגפיים עם קלשון ומריצה שפם וחיוך זדוני......... התגלגלתי מצחוק,חתולה באת בזמן תראי איך הם נסים על נפשם חחחחחחחחח פחדנים. שאלתי אותם אם הם רוצים להיות חברים שלי הם ברחו יותר מהר.לא רוצים לא צריך! מה אני מפגרת מה אני צריכה חברים כאלה,הי ולאן חתולה נעלמה? חחחחחחח היא רודפת אחריהם עם המריצה חחחחח הרגת אותי חתולה מצחיקה שכמותך. החלטתי להשאיר גולם אחד.אני רוצה לשאול אותו כמה שאלות אני מסתכלת עליו הוא גבוה בלונדי כולו שחור אפור אני לא מצליחה לראות את הפנים שלו.ומה שהכי מוזר הוא גולם.הוא לא יכול לעשות כלום בלעדי.החלטתי לתת לו לב הלב נשאר ורוד ובולט הוא לא התמזג בו.נו אמרתי תגיד משהו. כלום דממה חשבתי לעצמי אולי ניתן לו קצת שכל.לא! מה פתאום הוא יהיה מסוכן החלטתי להכניס אותו לתא זכוכית משוריין נבהלתי ממנו פתאום.לא ידעתי איך להתפטר ממנו פתאום עלתה בי מחשבה זדונית.אני אכניס אליו את דנה בת שבע עשרה שנואת נפשי הוא יחסל אותה וכך אני אתפטר ממנה סוף סוף,ואחרי זה אני אמצא פתרון איך להפטר ממנו. הכנסתי אותה.הסתכלתי בעניין לראות איך היא תגיב ממש שמחתי להכאיב לה. היא לא ראתה אותו בכלל.הי תסתובבי מאחורייך..נו.כלום היא לא מגיבה והוא מחייך כבר ברשעות.הי דנה יוהו תראי מי מאחורייך...אין תגובה.החלטתי להתקרב ולהסתכל עליה יותר טוב.אמא'לה איזה מפחידה.איזה פנים אטומות.ממש ספינקס. הבנתי שיש כאן גולם במצב הרבה יותר קשה.אמרתי לעצמי בוא נבדוק מה קורה פה. שכל יש לה.אולי אין לה לב? הצצתי ונבהלתי הלב היה אדום מאוד ומודלק.נבהלתי ממש התחלתי לרחם עליה בואי מהר אני אוציא אותך.ואתה חתיכת טמבל נשאר שם.אני לא סיימתי אתך עדיין לא ידעתי מה לעשות.אולי נמרח משחה.קרח יעזור? אני יודעת אני אחזיק את הלב שלך בידיים שלי.מרגישה יותר טוב? הלב עדיין אדום מאוד.נבקש מאורי.אורי תחזיק בבקשה את הלב קצת.יופי הוא מתחיל לקבל צבע נורמלי.אבל היא עדיין לא מגיבה.ממש בקומה היא צריכה החייאה. אולי נבקש מהפסיכולוג המעצבן הזה.אה הה.מתחיל לזוז פה משהו יופי. את נורא מכוערת את יודעת.איך את נראית.ממש דובה.והשיער הזה את לא חושבת לעשות איתו משהו. אני יודעת אני אאפר אותך נסתיר את הכיעור הזה. אח נתנה לי כאפה!לא רוצה לא צריך תשארי מכוערת!!! איך שהתחלתי לכתוב התחלתי להתפתל מכאבי בטן.אני רוצה להקיא. זה בגלל הבננה או בגלל מה שאני מקיאה פה באמת

09/12/2007 | 11:29 | מאת: ליז

זה בגלל שתיהו - כשמצליחים להוציא באה התובנה בדיוק בשבוע שעבר חוויתי את זה בטיפול כשזיהיתי את הגועל ששוכן שם יחד עם ילדת החופש שנאסרה ונעשתה לי כזו בחילה כמעט הקאתי על המטפל אני מקווה שיש לך מטפל/ ת טובה שתוכלי בעזרת לפגוש אותם ולעמוד מולם ולשחרר אותן שולחת חיבוק חם

09/12/2007 | 22:17 | מאת: שחף

את עושה עבודה נפלאה עם עצמך! כל כך אמיצה ויצירתית... קופצת ישר למים ומתחילה לשחות את עוד תזכי להכיר טוב יותר את דנה הקטנה תלמדי להתקרב אליה ולהתחבר איתה היא עדיין מבוהלת, לא סומכת על אף אחד תלי לה ולעצמך זמן... עוד תילחמו ביחד נגד כל השדים! וכאבי הבטן והבחילות... אוי כמה מוכר... זה קורה לי כל פעם, כאשר מוצאת את עצמי נפגשת עם העולם הפנימי שלי ולא רק זה, אלא גם עוד הרבה דברים נוספים... מחבקת בחום שחף

09/12/2007 | 15:06 | מאת: שחף

ואפילו הגבתי וכאן אני אגיב לך קצת יותר מאוחר חייבת להתארגן עכשיו עוד מעט הולכת עם אמא לתארוכת הצילום המפורסמת.... אחזור עם חוויות... אחלה יום שיהיה לך שחף

09/12/2007 | 15:31 | מאת: דנה

את הולכת לת ע ר ו כ ה?! איזה אומץ יש לך.איפה היא ? אולי גם אני אקבל