ט'(סליחה)
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
חושבת המון על להיעלם. זה ממלא את כל המחשבות, כל הזמן. רק לא להיות, לא להרגיש יותר ולהיעלם. ככה זה ייעלם גם ולא יהיו יותר לילות ארוכים שנרדמת רק בחמש-שש בבוקר אחרי התקפי חרדה ובכי לא פוסק. שנשארת עם זה לבד ואין אף אחד.. אין אף אחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוףף:( זה ממש קשה עכשיו..בשבועות האחרונים הפלאשבקים עולים כל הזמן כמעט, בערב, בלילה, כשבמיטה כשלבד. אני צריכה חיבוק. אמיתי. והכי דפוק זה שאפילו אם היה חיבוק כזה, אז לא הייתי באמת מסוגלת. לא הייתי מסוגלת שיתקרבו אליי, אבל ממש צריכה את הקירבה הזאת, הלא פוגעת ושלא כואבת ושבטוחה. אבל בכל מקרה אין. אז זה לא משנה. חושבת המון על להיעלם. אולי עדיף ככה. כבר אין לי כוח. סליחה.
אני מבינה את הקושי.. את הלבד שאת מרגישה הצורך בחיבוק והקושי לקבלו...לאפשרו.... מעגל קשה שצריך לפרוץ להיות עם אחרים, לפנות לטיפול אולי גם קבוצה הרבה יותר קל ביחד מקווה לראותך איתנו זה גם יכול לעזור שבת שלום
תעזרי לי לא להיעלם:( אמרו לי כאן בשירשור להודעה הקודמת שהשארתי, שאולי תדעי לכוון למטפלת, לטיפול, כי הטיפול שלי מסתיים בשבוע הבא. ואין לי מוגש מה אני עושה אחרי השיחה האחרונה איתה. עם הפסיכולוגית. אין לי מושג:( וזה מבהיל. אני לא אצליח. הכל מתפרק לי. הכל נופל, לא טוב לי עכשיו.
מכירה את ההרגשה הזאת של הלבד החונק של הלילות הלבנים הבלתי נגמרים שהכל נראה שחור ולא רואים את האור מן בור שחור כזה שלא ברור איך יוצאים ממנו אבל יכולה להגיד לך מהניסיון, שיש תקווה, שתראי עוד ימים יפים ושמחים העיקר הוא לא לאבד את התקווה ולהמשיך להילחם, להמשיך להיאמין שיהיה טוב והטוב יבוא, את עוד תראי! ובנתיים שולחת לך חיבוק חם, עוטף ומגן שתרגישי קצת פחות לבד שחף
אני באה תתכונני אני קופצת עלייך
