טטטרררררררררריייייייייייייייגגגגגגגגגגגגגגגגרררררר

בשקט ,בשקט, הכל חשוך והלילה ניכנס לו ,בשקט,בשקט. שומעת צעדיים ,צעד ועוד צעד,נעצר וממשיך,נעצר וממשיך,אל תבו,אל תיכנס, צעדיים שקרובים אליי,ואז שקט,רגליים לא צועדות יותר,נשימה כבדה בעוזניים,חזקה וברורה כל כך וזה כואב,לא לראוד,את ישנה,הוא לא יגע בך,הוא לא היתקרב,לא לראוד,אבל הגוף רואד,נשימה כבדה,הנחות גדולות וכואב לי העוזניים,כואבב לי הגוף,מכובץ,מכונס,בוכה בשקט..... כמה בגדים לבשתי? כמה זוגות סמתי? הוא לא יצליח אכשיו,הוא לא,הוא לא..... יד גדולה ומכאיבה,יד אחת שם,יד אחת שם ונשימה,אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא, "זה החלב שלי,תשתי אותו,זה החלב שלי ,תשתי אותו" ואני יודעת שזה לא,אני יודעת היום שזה לאאאאאאאאאאא לא רוצה יותרררר,לא רוצהההההההההה

את לבד עכשיו ? מה קורה ? מי איתך שם ? את בסדר ? חטולה מודאגת

יצאתי ל"חופש" מבית החולים ואני לבד בבית,קשה לי ולבד לי ולא ההיתי צריכה לצאת במית החולים,ההיתי צרכיה להישאר,חוזרץ ביום שישי ,אבל אכשיו קשה,והכל עולה למעלה וכואב ולבד ועצובבבב

יודעת כמה זה קשה...אני גאה בך מאוד על ההתמודדות שלך עם כל מה שקורה...אולי כדאי שתחזרי מחר לאישפוז כדי לא להיות לבד בבית...מקוה שאת מחזיקה מעמד ומצליחה קצת לנוח.. מחבקת דמעה

עמית יקרה הזכרונות כל כך קרובים כל כך אמתיים הכאב הצורם כל כך קשה קשה לבד מצטערת שכך.... כשזה קורה שטפי את פנייך במיים החזקי קרח כדי לא להיות שם כאן איתך אידה