עצוב לי בנשמה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
יום חמישי החלטתי שאני מתגרשת והייתי בעננים.הייתי באופוריה עד מוצאי שבת.ואז התחלתי להתחרט.מפחיד שם בחוץ אני כבר לא ילדה בת עשרים +ילד קטן מי מבטיח לי שבחוץ יותר טוב? אני לא יכולה איתו וקשה לי בלעדיו.מאיפה אני אגייס כוחות נפש לתהליך כזה מבעית הוא כבר לא נראה לי כל כך נורא.התרגלתי
יכול להיראות לא כל כך נורא????????????? מה כבר יכול להיות גרוע מזה???????? אני מצטארת שאני כל כך בוטה אבל אלו עובדות חייך שאת בעצמך סיפרת עליהן ומה עם הילד שלך? הרי גם הוא סובל מכך בעקיפין (או שלא רק בעקיפין) אני גדלתי עם אב אלים ומהניסיון שלי אני יודעת עד כמה יש לכך השפעות הרסניות תצילי את עצמך ותצילי את הילד שלך!!!!!!!!!
:( והילד שלי לא בסכנה.אם פעם אחת הוא היה מרים עליו יד בצורה אכזרית מייד הייתי עושה לזה סוף
היי דנה מהדברים של שחף אפשר להבין הכלללללל גם אני בדעה שלא חשוב כמה קשה בלעדיו את חייבת לעצמך ולילד שלך פרידה סופית ממנו , את אולי חושבת שאם הוא לא פוגע פיזית בבן שלך אז הוא לא ניזוק ? טעות חמורה בידך , אני לא יודעת בן כמה הבן שלך אבל רוצה לומר לך שהוא רואה ושומע דברים שהוא לא צריך , יתכן והוא לא מראה לך שהוא קולט הכל אבל הוא כן קולט , הרקע שלך מעלה לי את הילדות שלי בה אני גדלתי , וכן נפגעתי מכל מה שקרה בבית , את אומרת שאת פחדנית כי המצב בחוץ לא משו , את בטוחה שאת תרצי מיד מישהו לאחר הגירושין אחרי כל הפגיעות שעברת מבעלך ?הפחד להיות לבד עם ילד נכון שלא קל , אך מה עדיף ? להמשיך לחיות בתנאים האלה כשאת ממשיכה להיפגע ממנו ? עד מתי ????????????????? חטולה במגפיים שולחת חיבוק לחיזוק
