שאלה חשובה לאידה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
(שירשרתי את זה גם למטה אבל זה לא בולט)-מעדיפה שתעני לי כאן- מרגיז אותי לחזור - למקום הנואש הזה שעם השנים הצלחתי לשכוח. אבל הנה- שוב אני חוזרת לשם. עם אותן תחושות ואותם רגשות שנעלמו עם השנים. אתמול הייתה לי פגישה טיפולית עם הילד והפסיכולוגית. ומה שקרה זה שלא רציתי להיות שם בכלל. ואני בכלל כועסת עליה אז בכלל לא רציתי להסתכל עליה! אבל ניסיתי להתנהג כרגיל..אני לא תינוקת. אני אמורה לשחק איתו בחדר המשחקים ע"פי הדרכתה. למשל, כשהוא יורה בי אני אמורה "ליפול" על השטיח ואני לא יכולה!!! והפסיכולוגית מבקשת ממני לעשות זאת. זה כל כך מביך אותי. אני לא יכולה להשתחרר. ואני לא יכולה לחייך כשהוא "מצלם" אותי או ליפול או להתחבר לשום רגש. הילד קלט את זה ואמר מס' פעמים "אמא מתה!" וגם על זה לא הגבתי-כאילו לא אכפת לי ממה שהילד אומר. כל הפגישה במקום לשתף פעולה בשביל הילד צחקתי כמו טפשה במבוכה. אולי אני באמת מתה-רגשית. אני פשוט רוצה להגיד לה- שאני לא יכולה יותר עם הטיפול. שתוותר לי. אבל אני ממשיכה בשביל הילד שלי ובניית הקשר שלי איתו. אידה הפעם אני פונה אלייך כאשת מקצוע- מה היית ממליצה לי? לעזוב את הטיפול? להסביר לה שאני במשבר? אני מתביישת להגיד לה מה עובר עליי אני כאילו מצפה שהיא תראה לבד- אבל ציפייה זו לא נענית! מה עליי לעשות?!?!? בדיוק כמו אז- נאלצתי להמשיך כאילו כלום לא קרה ועכשיו סטופ! אני לא יכולה ככה יותר!
בובונת אני לא אידה אז אני אשתוק בעלי יוצא לחופש כך שלא אוכל במשך היום להכנס כאוות נפשי בשבועיים הקרובים אז בי בינתיים
נפלאה- מקווה לימים שקטים עם בעלך ושהכל יסתדר בינכם בעזרת השם. אני מפנה את שאלתי מההודעה הקודמת לאידה כי היא בעלת מקצוע ויכולה לכוון אותי לגבי הטיפול הפסיכולוגי עם הילד.
את מתארת תחושות קשות..של בילבול ושל נאמנות לילד....לעצמך...לטיפול??? אני לא חושבת שכדאי להפסיק טיפול... אני חושבת שיותר חשוב להתמקד בך...מה עובר עלייך? מהיכן הקשיים?(טיפול נפרד) לתת לקשר להבנות בדרך טבעית ולא מכנית, את לא יכולה לשחק או לעשות משהו שקשה ולא נוח לך, את תעשי זאת הרבה ותר טוב כשנוח לך ...גם לך יש מקום לבחור במה לשחק או כצד להעביר את השעה של הטיפול. נסי למצוא את המקום שלך...שאת יכולה לדבר ולבוא ליד בטוי. את לא יכולה לבנות קשר כאת לא פנויה ומבינה מה קורה איתך. אני כאן סמויה אידה
אין ברירה- אני אמשיך את הטיפול עם הילד. אני חייבת את זה לילד שלי. אני אתגבר על הקושי ואעשה כל מה שהפסיכולוגית אומרת לי בלי לצחקק כמו טיפשה ולרצות לברוח משם. עם הילד הקטן סיימתי טיפול בן שנתיים- תוצ' הטיפול טובות מאוד! עשו איתו עבודה נפלאה. מילד שבהתחלה חששנו לבעיות תקשורת הפך לילד עליז, מדבר, ממלא אחר הוראות,מקשיב - ילד אחר לגמרי! עכשיו יש לטפל גם בגדול- הבעיה- הקשר שלו עם אמא. כמו שאמרתי- הסתבר לאנשי המכון הנכבדים כבר בהתחלה שגב' אמא היא הבעיה ולא הילדים. את אבא הם יחסית פטרו- משום שאין לו בעיות.. לכן אני חייבת להיות שם והם מן הסתם יצטרכו לטפל גם בי כדי להשיג תוצ' כלשהן. נקווה שזה יילך..
